כשהשטן על ליבך חלק ב'

בפוסט הקודם השתמשנו בדוגמא של החייל שנשא את הקמע על צווארו, על מנת להראות כיצד השטן מבקש לשעבד אותנו או לקשור אותנו לדברים שיכולים לנתק אותנו מאלוהים. ובמקום להשיג ברכה והגנה (שלשמם אנו נושאים את הקמע) אנחנו משיגים ניכור ודחייה מהאל היחיד שיכול באמת להגן עלינו. ברקע של כל הנושא הזה, עומד נושא הרבה יותר גדול שבין אם נהיה מודעים לו ובין אם לו, יש לו השפעה ניכרת על חיינו. הנושא הזה הוא: ברכות וקללות. ישנם 2 כוחות הפועלים בחייו של כל אדם: ברכה וקללה. האחד מועיל והשני מזיק. כדי ליהנות מברכותיו של אלוהים ולהיות מוגנים מפני קללה, עלינו להבין כיצד הכוחות האלה פועלים. רבים מאיתנו אינם מבינים כיצד כוחות אלה פועלים, אבל בהחלט מודעים לפעולתם, לכן אנו מנסים לעיתים, וברוב המקרים, בדרכים לא יעילות להישמר מקללות ולעורר את הברכות. אולם הדבר של אלוהים עוזר לנו להבין את התחום הזה, ומראה לנו בבירור איזה דברים אנחנו יכולים לעשות על מנת להרחיק את הקללות, ולמשוך את הברכות.

"וְהָיָה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל־גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ; כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ." (דברים כח, 1-2)

בספר דברים פרק כח ישנם 68 פסוקים המוקדשים לברכות ולקללות שיכולות לבוא על אדם. רשימה ארוכה שמתחילה בברכות של אלוהים, ומסתיימת בקללות של אלוהים. בפסוק הנ"ל שפותח את הפרק הזה, אנחנו רואים את התנאי המרכזי לברכה של אלוהים: "לשמוע ולציית לקול של אלוהים." למרות שהדת לרוב יכולה להפוך את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים למורכבת ומסובכת, התנאי הבסיסי והפשוט הזה לברכה של אלוהים אינו משתנה לאורך כל התנ"ך והברית החדשה: אם אתה רוצה את הברכה של אלוהים, תתחיל לשמוע לקולו ולציית לו.

דרך אחת טובה לברר מה הקול של אלוהים אומר, היא לפנות להיכן שהקול שלו נשמע הכי הרבה, התנ"ך והברית החדשה. על מנת לדעת מה אלוהים דורש, מה אלוהים אומר, מה הן מצוותיו ומפני מה הוא רוצה שניזהר, עלינו לפנות לדבר של אלוהים. לא רבנים, ולא קבליסטים ולא שום נציג רוחני של כל זרם רוחני יכול לעזור לך להישמר מקללות, ולהיכנס לברכות של אלוהים. אלוהים מעולם לא ציווה עלינו בדברו לשמוע ולציית לאנשים, אלא אם כן הם דיברו בשמו. כמו כן בפסוק הנ"ל שציטטנו מספר דברים, אלוהים פונה אל כל אחד מאיתנו באופן אישי, "והיה אם שמוע תשמע…" אלוהים פונה אליך, כן אתה! אם אתה שמוע תשמע אותו, לא אם מישהו אחר ישמע אותו בשבילך. אם אתה לא תשמע אותו, או תשמע לקולו, אתה תהיה אחראי לשאת בתוצאות. אם אתה מוכן לשים על גופך קמע כזה או אחר. אם אתה מוכן לקיים סדרה של מעשים שאמורים לשפר את מצבך, רק בגלל שהרב אמר לך, אתה אינך מקשיב לקול של אלוהים, אתה מקשיב לקול של בני אדם.

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי; וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה." (ישעיהו כט, 13)

האם אתה הולך לפי מצוות אנשים? האם אתה מתנער מהאחריות להקשיב לקול של אלוהים? דע לך שהתוצאה הישירה של כך היא שהלב שלך רחוק מאלוהים. אלוהים מעוניין בלב שלך. הוא מעוניין בכל שהלב שלך יהיה מכוון אליו. שהלב שלך יהיה רגיש לתדרים בהם אלוהים משדר, לא בני אדם. אם תפתח את ליבך לאלוהים, אתה במהרה תגלה שהוא מדבר אחרת ממה שבני אדם מדברים. שהוא נשמע אחרת ממה שהרבנים נשמעים. שהדרישות שלו הן שונות. בזמן שאנשים מלומדים, יבקשו לראות אצלך מעשים חיצוניים, אלוהים יבקש לראות כיצד הלב שלך משתנה. בזמן שאנשים מלומדים יבקשו לאלף אותך, אלוהים יפעל בתוכך וישנה אותך מבפנים. אבל לשם כך, אתה חייב להסכים לשמוע את קולו.  אלוהים דורש מכל אחד מאיתנו להקשיב, ובבוא העת, הוא יבקש מכל אחד מאיתנו הסבר מדוע לא הקשבנו.  

הדבר הראשון שנבקש להקשיב לו מהקול של אלוהים, כלומר מדבר אלוהים, הוא היחס שלו לעובדה שיכולים להיות לנו אלוהים אחרים  מלבדו. את הנושא הזה נרחיב בפוסט הבא.

כשהשטן על ליבך

ביום שישי האחרון ביקרתי בבסיס צבאי של חיל השריון. הביקור הזה הזכיר את ימי הסדיר הפחות טובים שהיו לי. חיילים שבוזים ומשועממים מעוד שבת בבסיס. אולם, הם היו נחמדים מאוד, כולם כולל כולם. הגעתי לחדר האוכל בגלל הצעה נדיבה של אחד החיילים שנאכל שם את ארוחת הצהריים. בתור חייל לשעבר שתמיד העדיף מנת קרב על ארוחה בחדר אוכל צבאי, קשה להגיד שהתפתתי להענות להזמנה, אך הרגשתי שאם אדחה אותה זה יהיה חוסר רגישות ועלבון לחבריי החיילים שמבחינתם זאת הארוחה היחידה האפשרית כרגע. כשנכנסתי לחדר האוכל, הלכנו אחורה למטבח לשאול את הטבחים מה מצב האוכל היום, ואם יש מצב להאכיל מספר אורחים. הטבחים הנחמדים הסבירו שעם כל הרצון הטוב, מדובר בסופ"ש ושכמות האוכל שהם הכינו היא מוגבלת ולכן כדי שנרד מהעניין. אני שמחתי שהארוחה נמנעה אך לא בגללי.

אחרי שכולם עזבו נותרתי לבדי עם הטבחים. שאלתי את הטבחים בני כמה הם? עוד כמה זמן נותר להם עד השחרור? האם יש להם דפוק? ועוד כל מיני שאלות שבדרך כלל שואלים חיילים. אחרי שסיפרתי להם איפה אני שירתתי, לפתע הבחנתי במשהו שהעביר צמרמורת בכל גופי. חשבתי שאני מדמיין, אבל מה שראיתי היה אכן נכון. לאחד הטבחים הייתה שרשרת, ועל השרשרת היה תלוי עדליון שעליו היה חרוט: "שטן". כמובן שלא יכולתי להגיב בשתיקה. שאלתי את הבחור ההוא, למה הוא הולך עם שרשרת על צווארו, שהשם שטן מוטבע עליה. הוא הסביר לי שמדובר בקמע נגד עין הרע. אמרתי לו, שלדעתי השרשרת הזו, היא בעד הרע ולא נגדו. בחנתי את השרשת מקרוב, והיו כתובים עליה כל מיני מילים מוזרות, מילות כישוף שרק אם יש לך תעודת מכשף מוסמך אתה יכול להבין את משמעותן. שאלתי את החייל, אם זה לא מטריד אותו ללכת עם שרשרת, שהשם שטן מוטבע עליה ולצידו עוד מספר מילים שהוא, ואני מתאר לעצמי שגם אף אחד אחר סביבו אינם מבינים. הטבח השני סיפר לי שהחבר שלו חייב את השרשרת הזו, ושבכל פעם שהוא הוריד אותה קרה להם משהו לא טוב. הוא סיפר שאפילו בשבת האחרונה שהם היו יחד הם בישלו חמין והחמין יצא מגעיל, רק בגלל שהוא הוריד את השרשרת. עכשיו, לא רק שהבעלים של השרשרת חשב שהוא צריך אותה, גם עמיתו בצבא הרגיש כך.

אני בתגובה אמרתי לאותו טבח, שהוא לא צריך את השרשרת הזו, הוא צריך את אלוהים. רק אלוהים יכול לעזור לו. שרשרת עם השם של השטן עליה, לעולם אינה יכולה להיות משהו חיובי. אלוהים לעולם לא היה רוצה לכבול אותנו לקמע או שרשרת שבלעדיהם איננו יכולים להצליח או לעשות משהו טוב. לא הרחבתי בדברים עם אותו חייל. אבל בערב של אותו היום, התפללנו עבורו. התפללנו שהוא השתחרר מהתלות בשרשרת. שיפתחו עיניו לראות את הכישוף, ואת התעתוע שהוא כבול בו. ושהוא יפנה לישוע, היחיד שיכול באמת להציל מהרע.

מהסיפור של החייל הזה אנחנו יכולים ללמוד על הדרך בה השטן כובל אותנו או משעבד אותנו לעצמו. בסיפור של החייל הזה, זה היה ממש ברור שהשטן עומד מאחורי הכל, אולם בסיפורים אחרים זה פחות ברור:

קודם כל השטן מחבר אותנו למשהו. זה יכול להיות פיזי או רוחני. זה יכול להיות קמע מסוים, או אפילו טקס מסוים. במקרים אחרים זה יכול להיות התמכרות כלשהי. לדוגמא, החייל הזה הרגיש שהוא חייב לשאת איתו את השרשרת. יש אחרים שמרגישים שהם חייבים לחבר לתינוק שלהם שנולד קמע אחר, כמו חמסה או תהילים מזערי. בלי הקמע הם מרגישים חשופים, פגיעים. בלי הקמע, הם חושבים, שהסיכוי לסכנה כלשהי גובר. אחרים מרגישים שאם הם לא יחזרו על איזה מנטרה מסוימת המצב שלהם יהיה קשה. הם תמיד יגידו משהו כמו, "תפו תפו בלי עין הרע." או, "חמסה חמסה." אן שהם יקישו על עץ שלוש פעמים. או שהם ינשקו את העיניים של עצמם. כל טקס כזה, יומיומי בהכרח מעיד על כך שאותו אדם שחוזר עליו מידי יום נמצא תחת שעבוד. הם מרגישים שאם הם לא יגיבו עם אותה "ברכה", אחרי שהם שמעו משהו רע, המשהו הזה יקרה. הם מרגישים שאם הם יגידו משהו טוב, חס וחלילה, על הילדים שלהם הם צריכים לגבות את זה בקריאות, "חמסה חמסה, בלי עין רעה" נלהבות. ההרגלים האלה, מונעים מתוך אמונות. אמנם אמונות תפלות אך אמונות. אותם אנשים מאמינים שמצד אחד סכנה מרחפת על ראשם, ומצד שני, יש בכוחם של אותם הרגלים להציל אותם מתוך אותה סכנה.

הרגל נוסף שעלול להפתיע את חלקכם, אך גם הוא מונע מתוך אמונה, הוא העישון. עישון סגריות או עישון סמים, היא דרך נוספת בה השטן מחבר אותנו לדברים פיזיים ומשעבד אותנו. תשאלו אדם מבוגר מדוע הוא מעשן, ואם הוא מספיק כנה הוא יגיד שהוא פשוט מכור. תשאלו ילד בן 16 מדוע הוא מעשן, ואם הוא מספיק כנה הוא יאמר, שזה נותן לו ביטחון. זה גורם לו להרגיש קול. שהוא מחזיק את הסיגריה קל לו יותר להתמודד עם "החיים". יותר קל לו לפתח שיחה, לפנות לבחורה, או סתם לשבת עם קבוצת חברים ולהגבר על המבוכה. הוא מאמין שהסיגריה היא פתרון לא רע לחלק מהבעיות הרגשיות שלו. אחרי זמן לא רב, הוא נעשה מכור למה שבסופו של דבר יהרוג אותו, או לפחות יקצר את חייו.

באותו הקשר ישנם הסמים. כיום ידוע לנו, שהשימוש המקורי בסמים היה מקושר לפולחן רוחני כלשהו. כל שימוש בסמים בעולם העתיק, נעשה בהקשר לעבודת אלילים מסוימת. גם היום, השימוש בסמים הוא חלק מפולחן של כתות רבות, ביניהן הרסטאמנים. אולם, בעולם החילוני המודרני, השימוש בסמים נעשה בחלקו בנפרד מפולחן דתי, אך עדיין מונע על ידי אמונות תפלות נסתרות או גלויות. אין לי שום כוונה להתעלם ממצוקות רגשיות שברובן מהוות בסיס לשימוש בסמים. אולם מאוחרי השימוש בסמים תמיד קיימת האמונה שבסמים יש מפלט או מקלט מהקושי שעימו מתמודד המשתמש. אולם גם כאן, המכור לסמים, מוצא נחמה זמנית במה שעתיד, ברוב המקרים להרוס אותו.

בפוסט הבא, אנחנו נבחן דרך הדבר של אלוהים את היחס של אלוהים לכל אחד מהשעבודים אותם ציינו.

כישוף: מהותו ומטרתו

תסביך שליטה

באיזורים רבים בעולם, העיסוק בכישוף הינו מסורת ארוכה ומהווה חלק מרכזי בחיי היום-יום. אומות רבות אימצו את הפעילות המיסטית אל התרבות המרכזית שלהן והפכו את הכישוף לביטוי רוחני עיקרי.

המטרה עיקרית לכל סוגי הכישוף הינה שליטה.

פעילות דתית, שמטרתה לשלוט באנשים, למעשה מעידה על פעילות של כישוף.

הצורות העתיקות יותר של כישוף מאופיינות לרוב על-ידי כהונה כלשהי[רופא אליל, שָׁמָן, כוהן דת], טקס או פולחן, צורה אופיינית של קצב (לחש או תופים), וסוג מסוים של ברית שקושרת את המשתתפים אחד עם השני ועם כוח שטני שנמצא במרכז הפעילות שלהם.

ישנן 4 מטרות עיקריות לכישוף:

  1. לפייס ישות רוחנית גבוהה יותר, שלעיתים מצטייר כגחמני או מרושע.
  2. לשלוט בכוחות הטבע, כמו גשם או מזג אויר טוב לקציר.
  3. להסיר חולי או עקרות, כמו באפריקה, היכן שכמעט כל אישה עקרה תלך לרופא אליל לקבל שיקוי או קמע.
  4. לשלוט באנשים אחרים, להפחיד אויבים בקרב או לעורר תשוקות מיניות באדם מסוים כלפי אדם אחר.

להבין את האויב שלך

להבין את האויב שלך

היכן שהוא בכל אחד מאיתנו, יש כמיהה ליצור קשר עם הלא נודע, עם איזה שהוא "כוח עליון"… משהו גדול, חכם או חזק יותר מאיתנו. זה נכון לגבי כולם, מהנערה שקוראת בהורוסקופ היומי, עד רופא האליל בשבט נידח כל שהוא ועד המדען שחוקר את החלל החיצון ומבקש לגלות את סודות היקום.

אלוהים עצמו הוא זה ששם את הכמיהה הזאת בתוכנו, אבל האויב הראשי שלו, השטן, זומם להסיט את כל אלו שנמצאים בחיפוש, אל תוך אמונות שקריות ומטעות, שמשעבדות אותם אליו. האמונות המטעות הללו יכולות ללבוש אינספור צורות שונות, אבל השם הכולל לכולם הוא "תורת נסתר".

תורת הנסתר לא סתם נקראת כך. בעיקר, תורת הנסתר באה להסתיר את זה שעומד מאחרי הרוחניות הזאת על כל צורותיה, וזה השטן. הכתובים מגלים לנו את האישיות של השטן, וגם את המניעים שלו והאמצעים שהשטן עושה בהם שימוש. אותו השטן הוא זה שעומד מאחרי כל צורה של מוות, חולי, עוני, דיכוי והרס בעולם. רוב האנשים שמגלים עניין בתורת הנסתר וכישוף, לא מודעים לכך שמאחרי המסווה הרוחני היפה והמושך, עומד דמות הרסני שחפץ בלא פחות מהרס ומוות.

בכתובים, הפנייה מאלוהי האמת האחד לאלוהי שקר, נקראת "ניאוף רוחני". לפיכך, האזהרה בכתובים מפני סוגי זימה וניאוף קשורה גם לכל סוג של מעורבות בתורת הנסתר. ה"אישה הזרה" המתוארת בספר משלי מייצגת בבירור את הפיתוי שקיים לעסוק בתורת הנסתר. סופם הטרגי של כל אלו שהרשו לעצמם ללכת שולל ולהתפתות על-ידה, מתואר במשלי ז, 25-27:

יש דגש על כך שהקורבנות של ה"אישה הזרה" הזאת הם גברים "עצומים" (כלומר, חזקים). השטן שונא אנשים כאלו. אנשים חזקים נעשים פגיעים כאשר הם בוטחים בכוחות שלהם ובהצלחות קודמות שהיו להם, במקום באלוהים.

שני ענפים עיקריים

שני הענפים העיקריים של תורת הנסתר מזוהים בכתובים כ ניחוש ו אוב.

ניחוש זה הענף שבו ניתן ידע דרך אמצעים על-טבעיים, לגבי אנשים, אירועים ומצבים. לעיתים קרובות, זה משמש כדי לחזות אירועים עתידיים. חלק מהמונחים העכשוויים לכך הם: הגדת עתידות וחיזוי העתיד. הברית החדשה נותנת דוגמא ברורה לניחוש במעשי השליחים טז, 16-22, שכתוב: נערה אחת הייתה "אחוזת רוח ניחוש". מעניין שביוונית פשוט נאמר, "היה לה רוח של פיתון". בתרבות היוונית הקלאסית, הפיתון היה לעיתים קרובות מקושר לעיסוק בניחוש או הגדת עתידות. המונח המודרני לאישה שכזאת הוא, "מגדת עתידות".

הנערה הייתה הראשונה בפיליפי שהבחינה בזהות של שאול וסילא. "האנשים האלה עבדי האל העליון!" היא קראה, "והם מודיעים לכם את דרך הישועה!" (פ'17). כל מה שהיא אמרה היה נכון, אבל המקור לידע שלה היה רוח רעה — רוח של ניחוש. כששאול גירש ממנה את השד, היא איבדה את היכולת להגיד עתידות והבעלים שלה איבדו את מקור פרנסתם.

זה מה שעושה את הגדת העתידות לכל כך מטעה ומסוכן. אדם שיש לו רוח של ניחוש יכול להפוך להיות ערוץ של ידע על-טבעי על העבר והעתיד. המידה המסוימת הזאת של מידע, היא הפתיון על קרס תורת הנסתר של השטן. באמצעות המידע הזה הוא מנסה ללכוד ולשעבד את קורבנותיו.

מרבית האנשים רוצים לדעת מה צופן העתיד. הגדת עתידות יכולה לספק את התשוקה הזאת. אבל אלוהים דורש מאיתנו "כי באמונה נלך ולא בראות עיניים" (קור"ב ה, 7) — זאת אומרת, שנתהלך עם ביטחון מלא בנאמנות של אלוהים, כי הוא ידאג לנו בכל מקרה. בכל אופן, ייתכן ויהיו זמנים בהם אלוהים ייתן לנו התגלות מיוחדת לגבי העתיד, מבלי שאנחנו נחפוץ בזה או נבקש את זה, על-פי יוזמתו, והתוצאה תשרת את המטרות של אלוהים. בכל מקרה, רק לאלוהים, בורא הייקום, יש את כל הידע על כל הזמנים. כל התגלות שהוא ייתן לנו תהיה כדי לעזור ולבנות, ולא להפחיד ולשעבד.

דרך נוספת בה אנשים רבים נחשפים לניחוש, היא דרך ההורוסקופים. סריקה קבועה של ההורוסקופ "שלך" בעיתון יכול לחשוף אותך להשפעות של שדים.

גם כאן, אנשים רבים מולכים שלל. הם מחשיבים דברים כאלו כלא מזיקים, ואינם מזהים את העוקץ. פעם אחת התפללתי עם מאמינה שהייתה צריכה שחרור מרוח של ניחוש. היא לא יכלה להבין כיצד רוח שכזאת יכלה להכנס אליה. כאשר תשאלתי אותה, לבסוף היא הודתה שהיא קראה את ההורוסקופ שלה מידי פעם בעיתון היומי. היא נדהמב לגלות שבכך היא חשפה את עצמה לרוח של ניחוש.

חשיפה אפשרית נוספת לשדים היא המעורבות באומניות לחימה, במיוחד אלה המבקשים "עזרה" מכוחות עליונים. אומניות הלחימה צמחו בתרבויות חדורות עבודת אלילים ופעילות של שדים.

הענף השני העיקרי דרכו תורת הנסתר פועלת, הוא אוב. ענף זה משתמש באמצעים שונים כדי ליצור השפעה על החושים הפיזיים. חלק מאמצעים אלו הם סמים, שיקויים, קמעות, קסם, כשפים ולחשים.

ספר התגלות בברית החדשה מתאר שני משפטים של אלוהים באחרית הימים, בהם חלק גדול מהאנושות ייהרג. בסיום נאמר ששאר האנושות "לא שבו מדרכם ויוסיפו לרצוח ולכשף ולזנות ולגנוב." (התגלות ט, 20-21) בגרסה היוונית המקורית, במקום "לכשף", מופיע מילה שפרושה, שימוש ב"סמים". נמעשים שכאן כתובים בהקשר לכישוף, הם בדרך-כלל מעשים שהתמכרות לסמים גוררת אליהם.

בדברים יח, 10-12, אלוהים קובע את הגישה שלו ביחס למעורבות בתורת הנסתר:

המילה "תועבה" הוא המילה החזקה ביותר בתנ"ך המשמשת לתיאור מה שאלוהים שונא או דוחה. אלוהים שם את האנשים שמעורבים בתורת הנסתר באותה קטגוריה אם אלו שמקריבים את הילדים שלהם לאלילים פגאניים. זה קשה לנו לתפוס עד כמה אלוהים שונא את כל ההתעסקויות הללו בתורת הנסתר. מבחינת אלוהים, תורת הנסתר הוא חיקוי זול והרסני לכל מה שאלוהים כבר מציע לנו — בגלוי ובחינם בדברו.

כבר לפי השם של כל התחום הזה, "תורת הנסתר" או "תורת הסוד", ניתן להבין שמדובר פה במשהו שהוא נוגד את הרצון של אלוהים בשביל כל מי שמבקש ללכת אחריו. גם נאמר לנו בפירוש, בדברים של משה לבני ישראל בספר דברים כט, 28:

אלוהים לא מבקש שיחפשו אותו בדברים נסתרים וסודיים שלא ברורים לכולם. הנגלות הם לנו. אלוהים ביקש שנחפש אותו במה שגלוי לכולם, בכתובים שניתנו לכולם, לכל בני האדם! משה נתן לנו את התורה ולא את הקבלה ולא תורת סוד. אחרת, זה נוגד את מה שהוא הטיף לבני ישראל, "הנסתרות לאלוהים".

חשוב עוד להזכיר שמשה אמר מפורשות לבני ישראל לא להוסיף ולא לגרוע מהדבר של אלוהים ומי שיעשה כן, ארור יהיה — מקולל. כל תוספת לדבר של אלוהים היא ביטוי של מרד באלוהים, והתוצאה של זה היא קללה. כאשר נכתבים ספרים חיצוניים לכתובים והם מעודדים אותנו להכיר את אלוהים בדרכים שונות ממה שבכתובים, הספרים הללו מובילים אותנו להכיר אלוהים אחרים, גם אם האלוהים הזה מכנה את עצמו באותו שם כמו אלוהי האמת האחד.

אמונות שקר

אמונות שקריות קשורות מאוד לתורת הנסתר. שתיהן מבטיחות את מה שמושך את כולנו — שלום, כוח, ידע, גישה לאלוהים. הם טוענים שהם יכוונו אותנו לאור, אבל הם למעשה מפתים אותנו אל תוך החושך.

כיצד אנחנו יכולים להגן על עצמנו? ביוחנן י, 9 ישוע אומר, "אנוכי הפתח איש כי יבוא בי יוושע." ושוב הוא אומר, "אנוכי הדרך והאמת והחיים לא יבוא איש אל האב בלתי על-ידי." (יוחנן יד, 6) הרבה דלתות שונות מובילות לתחום העל-טבעי. אבל ישנה רק דלת אחת שמובילה לתחום העל-טבעי של אלוהים. הדלת הזאת הוא ישוע. אלו שעוברים דרך כל דלת אחרת יכולים להכנס לתחום על-טבעי — אבל זה יהיה התחום החשוך והמעורפל של השטן, לא של אלוהי האמת האחד.

השטן פועל דרך אידיאולוגיות כמו אתאיזם או הומניזם כדי להרחיק כמה שיותר אנשים מאלוהים. אבל אמונות שקר הן כלי הרבה יותר חזק בידו. עד היום, הרוב המכריע של המין האנושי משועבד על-ידי אמונות שקריות.

כמו שלא ניתן להציע רשימה מלאה של תורת הנסתר על כל סוגיה, כן גם לא ניתן להציע רשימה מלאה של כל אמונות השקר השונות. אבל הנה רשימה של חמש מאפיינים עיקריים של אמונות שקר:

1. אמונות שמכירות במספר אלים.

הקהילה הראשונה של המאמינים בישוע הייתה מוקפת בתרבות אלילית, אבל באיגרת הראשונה אל הקורינתים ח, 5-6 שאול מגדיר את מעמד המאמינים:

2. אמונות שסוגדות לאלילים

עבודת אלילים היא החטא הראשון הנאסר בעשרת הדברות, והוא נושא את העונשים הכי כבדים. (ר' שמות כ, 3-5) עבודת אלילים היא דבר נפוץ מאוד בתרבות שלנו היום והיא מתבטאת גם בתליית תמונות של רבנים וקמעות וסימנים שונים למזל וברכה על קירות הבית. עבודת אלילים היא נתינת כבוד לעצמים דוממים והתייחסות אליהם כמקור של כוח ועוצמה.

דוגמא טובה נוספת היא ארון הקודש בבית הכנסת, שבא כאילו לדמות את ארון הקודש בבית המקדש. הבעייה היחידה עם זה היא שבארון הקודש בבית המקדש לא היה ספר תורה, אלא רק לוחות הברית, אבל גם אותם אף אחד לא הוציא וחיבק ונישק. הסגידה לספר התורה עם מגילת הקלך בתוכו היא עבודת אלילים. לנשק ספר תורה ולשלם כסף לבית הכנסת כדי להוציא אותו ולהחזיק בו, ולא לעשות את כל מה שאלוהים אמר, שכתוב בתוכו, זה צביעות. אף אחד לא יכול להרשים את אלוהים עם מעשים דתיים ראוותניים; אלוהים רואה מעבר לזה, את הלב.

3. אמונות שמלמדות שבני-אנוש יכולים בסופו של דבר להיהפך לאלוהים

זה הפיתוי המקורי שהשטן הציע בגן עדן: "והייתם כאלוהים." (בראשית ג, 5)

קיימת בהבטחה זאת סתירה פנימית. אלוהים שברא את כל הדברים, כולל המין האנושי, הוא עצמו לא נברא. לכן, זה בלתי אפשרי, באופן הגיוני, לאדם הנברא להפוך להיות כמו אלוהים, הבלתי נברא. האדם הנברא לעולם לא יכול להיהפך לבלתי נברא. למרות כל זאת, ההבטחה הזאת להיות "כאלוהים", מושכת את הגאווה והכבוד העצמי של האנושות בכל דור. בגן עדן השטן פיתה את אדם וחווה באותו פיתוי שקיים היום בעיסוק בתורת הנסתר. הוא הציע לאדם ולחווה לקבל ידע סודי בדרך לא חוקית, נגד הדבר של אלוהים.

4. אמונות שמלמדות שבני-אדם יכולים להשיג צדקה על-ידי המאמצים שלהם

שוב, זה מושך את הגאווה האנושית. אנשים גאים נמשכים לשיטות אמונה שונות שמעמידות סודים שונים של דרישות שהם קשות ובלתי הגיוניות, ואפילו כאלו שגורמות לסבל עצמי. ככל שהדרישות חמורות יותר, כך גדולה יותר רמת הגאווה שהאדם מרגיש על כך שהוא מילא אותן.

5. אמונות שמציעות מידע סודי שהוא זמין רק לחוג מסוים ומצומצם של אנשים

בשביל לקבל גישה למידע זה, בדרך כלל נדרשים טקסים ופולחנים מיוחדים. במאה הראשונה, השליחים של ישוע הזהירו את התלמידים מטעיות מסוג זה. שאול השליח הזהיר את טימותיאוס מפני טעות כזאת, באיגרת הראשונה לטימותיאוס ו, 20-21.

הבונים החופשיים וכת המדיטציה הטרנסנדנטאלית הם דוגמאות לכתות שהסודות והתורות שלהן נגלות רק לאלו שעברו טקסים ופולחנים מסוימים. בבונים החופשיים, ככל שאתה עולה בסולם הדרגות, כך עליך לקחת על עצמך שבועות והבטחות מזעזעות יותר.

מנגד, האמונה בישוע המשיח היא פתוחה לגמרי. אין בה טקסי קבלה או טקסים פולחניים סודיים. היא מבוססת על הכתובים: התנ"ך והברית החדשה, שהם פתוחים לכולם. הכתובים עצמם מעודדים את כולם ללמוד אותם.

אמונות שקריות תמיד מושכות בדרך אחת או אחרת את הגאווה האנושית. מצד שני, הבשורה של ישוע מדגישה שנושענו בחסד של אלוהים, ולא ניתן לרכוש חסד, אלא רק לקבל אותו באמונה, שגם אותה מקבלים מאלוהים. באיגרת אל האפסיים ב, 8-9 שאול מדגיש שהישועה לא משאירה שום מקום לגאווה.

באיגרת הראשונה אל הקורינתים י, 20-21, שאול שם דגש על כך שכל אמונה שקרית חדורה בפעילות של שדים ובגלל זה אסור לערב את האמונה בישוע עם אמונות אחרות בכל דרך שהיא:

הנושא הזה של אמונות השקר ותורת הנסתר או באמונה שקרית או בכת שקרית — אפילו בתמימות דעת או ממש באופן פעיל — אלוהים רוצה שתשוב מזה, שתתוודה על זה כחטא ותבקש סליחה, טיהור ושחרור דרך הקורבן של ישוע. כדי לעזוב את הכל באופן מיידי ומוחלט, צריך גם להשמיד כל חפץ וכל ספר שקשורים לכת או לאמונה שקרית או לתורת הנסתר.