מלכי ישראל מימי התנ"ך | שאול המלך

שאול המלך – המלך הראשון של עם ישראל

המלך הראשון של ישראל, שאול, היה גבר חזק ומוכשר שזקף לזכותו בתחילת הקריירה מספר נצחונות צבאיים. אף על פי כן, כאשר נשלח על-ידי אלוהים לפעולה צבאית נגד העמלקים, הוא נכנע ללחץ שהפעיל עליו עמו, ולא קיים את הציווי של אלוהים. כתוצאה מכך, שמואל הנביא אמר לשאול, בדבר אלוהים, שאלוהים דוחה אותו מלהיות מלך.

נקודת התורפה של שאול

שמואל סיכם את שורש הבעייה של שאול בדבריו הבאים:

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הֲלוֹא, אִם־קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל.
(שמואל א' טו, 17)

כאשר שאול היה "קטן", אלוהים יכול היה לברך אותו. אולם כאשר הוא נעשה לגאוותן, אלוהים השליך אותו הצידה.

המסר של שמואל לשאול רלוונטי עבור כולנו

המסר הזה הוא רלוונטי לכולנו. כאשר אנו מחשיבים את עצמנו "קטנים", אנו משאירים הרבה מקום לגדולה של אלוהים. לעומת זאת, כאשר אנו מחשיבים את עצמנו לגדולים, איננו משאירים מקום לגדולתו של אלוהים בחיינו.

מדוע חיי שאול הסתיימו בטרגדיה?

בעקבות גאוותו של שאול, חייו הסתיימו בטרגדיה. בלילו האחרון, הוא נפגש עם מכשפה לצורך יעוץ. ביום למחרת, הוא התאבד בשדה הקרב.

כשהשטן על ליבך חלק ב'

בפוסט הקודם השתמשנו בדוגמא של החייל שנשא את הקמע על צווארו, על מנת להראות כיצד השטן מבקש לשעבד אותנו או לקשור אותנו לדברים שיכולים לנתק אותנו מאלוהים. ובמקום להשיג ברכה והגנה (שלשמם אנו נושאים את הקמע) אנחנו משיגים ניכור ודחייה מהאל היחיד שיכול באמת להגן עלינו. ברקע של כל הנושא הזה, עומד נושא הרבה יותר גדול שבין אם נהיה מודעים לו ובין אם לו, יש לו השפעה ניכרת על חיינו. הנושא הזה הוא: ברכות וקללות. ישנם 2 כוחות הפועלים בחייו של כל אדם: ברכה וקללה. האחד מועיל והשני מזיק. כדי ליהנות מברכותיו של אלוהים ולהיות מוגנים מפני קללה, עלינו להבין כיצד הכוחות האלה פועלים. רבים מאיתנו אינם מבינים כיצד כוחות אלה פועלים, אבל בהחלט מודעים לפעולתם, לכן אנו מנסים לעיתים, וברוב המקרים, בדרכים לא יעילות להישמר מקללות ולעורר את הברכות. אולם הדבר של אלוהים עוזר לנו להבין את התחום הזה, ומראה לנו בבירור איזה דברים אנחנו יכולים לעשות על מנת להרחיק את הקללות, ולמשוך את הברכות.

"וְהָיָה, אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם; וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל־גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ; כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ." (דברים כח, 1-2)

בספר דברים פרק כח ישנם 68 פסוקים המוקדשים לברכות ולקללות שיכולות לבוא על אדם. רשימה ארוכה שמתחילה בברכות של אלוהים, ומסתיימת בקללות של אלוהים. בפסוק הנ"ל שפותח את הפרק הזה, אנחנו רואים את התנאי המרכזי לברכה של אלוהים: "לשמוע ולציית לקול של אלוהים." למרות שהדת לרוב יכולה להפוך את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים למורכבת ומסובכת, התנאי הבסיסי והפשוט הזה לברכה של אלוהים אינו משתנה לאורך כל התנ"ך והברית החדשה: אם אתה רוצה את הברכה של אלוהים, תתחיל לשמוע לקולו ולציית לו.

דרך אחת טובה לברר מה הקול של אלוהים אומר, היא לפנות להיכן שהקול שלו נשמע הכי הרבה, התנ"ך והברית החדשה. על מנת לדעת מה אלוהים דורש, מה אלוהים אומר, מה הן מצוותיו ומפני מה הוא רוצה שניזהר, עלינו לפנות לדבר של אלוהים. לא רבנים, ולא קבליסטים ולא שום נציג רוחני של כל זרם רוחני יכול לעזור לך להישמר מקללות, ולהיכנס לברכות של אלוהים. אלוהים מעולם לא ציווה עלינו בדברו לשמוע ולציית לאנשים, אלא אם כן הם דיברו בשמו. כמו כן בפסוק הנ"ל שציטטנו מספר דברים, אלוהים פונה אל כל אחד מאיתנו באופן אישי, "והיה אם שמוע תשמע…" אלוהים פונה אליך, כן אתה! אם אתה שמוע תשמע אותו, לא אם מישהו אחר ישמע אותו בשבילך. אם אתה לא תשמע אותו, או תשמע לקולו, אתה תהיה אחראי לשאת בתוצאות. אם אתה מוכן לשים על גופך קמע כזה או אחר. אם אתה מוכן לקיים סדרה של מעשים שאמורים לשפר את מצבך, רק בגלל שהרב אמר לך, אתה אינך מקשיב לקול של אלוהים, אתה מקשיב לקול של בני אדם.

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי; וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה." (ישעיהו כט, 13)

האם אתה הולך לפי מצוות אנשים? האם אתה מתנער מהאחריות להקשיב לקול של אלוהים? דע לך שהתוצאה הישירה של כך היא שהלב שלך רחוק מאלוהים. אלוהים מעוניין בלב שלך. הוא מעוניין בכל שהלב שלך יהיה מכוון אליו. שהלב שלך יהיה רגיש לתדרים בהם אלוהים משדר, לא בני אדם. אם תפתח את ליבך לאלוהים, אתה במהרה תגלה שהוא מדבר אחרת ממה שבני אדם מדברים. שהוא נשמע אחרת ממה שהרבנים נשמעים. שהדרישות שלו הן שונות. בזמן שאנשים מלומדים, יבקשו לראות אצלך מעשים חיצוניים, אלוהים יבקש לראות כיצד הלב שלך משתנה. בזמן שאנשים מלומדים יבקשו לאלף אותך, אלוהים יפעל בתוכך וישנה אותך מבפנים. אבל לשם כך, אתה חייב להסכים לשמוע את קולו.  אלוהים דורש מכל אחד מאיתנו להקשיב, ובבוא העת, הוא יבקש מכל אחד מאיתנו הסבר מדוע לא הקשבנו.  

הדבר הראשון שנבקש להקשיב לו מהקול של אלוהים, כלומר מדבר אלוהים, הוא היחס שלו לעובדה שיכולים להיות לנו אלוהים אחרים  מלבדו. את הנושא הזה נרחיב בפוסט הבא.

כשהשטן על ליבך

ביום שישי האחרון ביקרתי בבסיס צבאי של חיל השריון. הביקור הזה הזכיר את ימי הסדיר הפחות טובים שהיו לי. חיילים שבוזים ומשועממים מעוד שבת בבסיס. אולם, הם היו נחמדים מאוד, כולם כולל כולם. הגעתי לחדר האוכל בגלל הצעה נדיבה של אחד החיילים שנאכל שם את ארוחת הצהריים. בתור חייל לשעבר שתמיד העדיף מנת קרב על ארוחה בחדר אוכל צבאי, קשה להגיד שהתפתתי להענות להזמנה, אך הרגשתי שאם אדחה אותה זה יהיה חוסר רגישות ועלבון לחבריי החיילים שמבחינתם זאת הארוחה היחידה האפשרית כרגע. כשנכנסתי לחדר האוכל, הלכנו אחורה למטבח לשאול את הטבחים מה מצב האוכל היום, ואם יש מצב להאכיל מספר אורחים. הטבחים הנחמדים הסבירו שעם כל הרצון הטוב, מדובר בסופ"ש ושכמות האוכל שהם הכינו היא מוגבלת ולכן כדי שנרד מהעניין. אני שמחתי שהארוחה נמנעה אך לא בגללי.

אחרי שכולם עזבו נותרתי לבדי עם הטבחים. שאלתי את הטבחים בני כמה הם? עוד כמה זמן נותר להם עד השחרור? האם יש להם דפוק? ועוד כל מיני שאלות שבדרך כלל שואלים חיילים. אחרי שסיפרתי להם איפה אני שירתתי, לפתע הבחנתי במשהו שהעביר צמרמורת בכל גופי. חשבתי שאני מדמיין, אבל מה שראיתי היה אכן נכון. לאחד הטבחים הייתה שרשרת, ועל השרשרת היה תלוי עדליון שעליו היה חרוט: "שטן". כמובן שלא יכולתי להגיב בשתיקה. שאלתי את הבחור ההוא, למה הוא הולך עם שרשרת על צווארו, שהשם שטן מוטבע עליה. הוא הסביר לי שמדובר בקמע נגד עין הרע. אמרתי לו, שלדעתי השרשרת הזו, היא בעד הרע ולא נגדו. בחנתי את השרשת מקרוב, והיו כתובים עליה כל מיני מילים מוזרות, מילות כישוף שרק אם יש לך תעודת מכשף מוסמך אתה יכול להבין את משמעותן. שאלתי את החייל, אם זה לא מטריד אותו ללכת עם שרשרת, שהשם שטן מוטבע עליה ולצידו עוד מספר מילים שהוא, ואני מתאר לעצמי שגם אף אחד אחר סביבו אינם מבינים. הטבח השני סיפר לי שהחבר שלו חייב את השרשרת הזו, ושבכל פעם שהוא הוריד אותה קרה להם משהו לא טוב. הוא סיפר שאפילו בשבת האחרונה שהם היו יחד הם בישלו חמין והחמין יצא מגעיל, רק בגלל שהוא הוריד את השרשרת. עכשיו, לא רק שהבעלים של השרשרת חשב שהוא צריך אותה, גם עמיתו בצבא הרגיש כך.

אני בתגובה אמרתי לאותו טבח, שהוא לא צריך את השרשרת הזו, הוא צריך את אלוהים. רק אלוהים יכול לעזור לו. שרשרת עם השם של השטן עליה, לעולם אינה יכולה להיות משהו חיובי. אלוהים לעולם לא היה רוצה לכבול אותנו לקמע או שרשרת שבלעדיהם איננו יכולים להצליח או לעשות משהו טוב. לא הרחבתי בדברים עם אותו חייל. אבל בערב של אותו היום, התפללנו עבורו. התפללנו שהוא השתחרר מהתלות בשרשרת. שיפתחו עיניו לראות את הכישוף, ואת התעתוע שהוא כבול בו. ושהוא יפנה לישוע, היחיד שיכול באמת להציל מהרע.

מהסיפור של החייל הזה אנחנו יכולים ללמוד על הדרך בה השטן כובל אותנו או משעבד אותנו לעצמו. בסיפור של החייל הזה, זה היה ממש ברור שהשטן עומד מאחורי הכל, אולם בסיפורים אחרים זה פחות ברור:

קודם כל השטן מחבר אותנו למשהו. זה יכול להיות פיזי או רוחני. זה יכול להיות קמע מסוים, או אפילו טקס מסוים. במקרים אחרים זה יכול להיות התמכרות כלשהי. לדוגמא, החייל הזה הרגיש שהוא חייב לשאת איתו את השרשרת. יש אחרים שמרגישים שהם חייבים לחבר לתינוק שלהם שנולד קמע אחר, כמו חמסה או תהילים מזערי. בלי הקמע הם מרגישים חשופים, פגיעים. בלי הקמע, הם חושבים, שהסיכוי לסכנה כלשהי גובר. אחרים מרגישים שאם הם לא יחזרו על איזה מנטרה מסוימת המצב שלהם יהיה קשה. הם תמיד יגידו משהו כמו, "תפו תפו בלי עין הרע." או, "חמסה חמסה." אן שהם יקישו על עץ שלוש פעמים. או שהם ינשקו את העיניים של עצמם. כל טקס כזה, יומיומי בהכרח מעיד על כך שאותו אדם שחוזר עליו מידי יום נמצא תחת שעבוד. הם מרגישים שאם הם לא יגיבו עם אותה "ברכה", אחרי שהם שמעו משהו רע, המשהו הזה יקרה. הם מרגישים שאם הם יגידו משהו טוב, חס וחלילה, על הילדים שלהם הם צריכים לגבות את זה בקריאות, "חמסה חמסה, בלי עין רעה" נלהבות. ההרגלים האלה, מונעים מתוך אמונות. אמנם אמונות תפלות אך אמונות. אותם אנשים מאמינים שמצד אחד סכנה מרחפת על ראשם, ומצד שני, יש בכוחם של אותם הרגלים להציל אותם מתוך אותה סכנה.

הרגל נוסף שעלול להפתיע את חלקכם, אך גם הוא מונע מתוך אמונה, הוא העישון. עישון סגריות או עישון סמים, היא דרך נוספת בה השטן מחבר אותנו לדברים פיזיים ומשעבד אותנו. תשאלו אדם מבוגר מדוע הוא מעשן, ואם הוא מספיק כנה הוא יגיד שהוא פשוט מכור. תשאלו ילד בן 16 מדוע הוא מעשן, ואם הוא מספיק כנה הוא יאמר, שזה נותן לו ביטחון. זה גורם לו להרגיש קול. שהוא מחזיק את הסיגריה קל לו יותר להתמודד עם "החיים". יותר קל לו לפתח שיחה, לפנות לבחורה, או סתם לשבת עם קבוצת חברים ולהגבר על המבוכה. הוא מאמין שהסיגריה היא פתרון לא רע לחלק מהבעיות הרגשיות שלו. אחרי זמן לא רב, הוא נעשה מכור למה שבסופו של דבר יהרוג אותו, או לפחות יקצר את חייו.

באותו הקשר ישנם הסמים. כיום ידוע לנו, שהשימוש המקורי בסמים היה מקושר לפולחן רוחני כלשהו. כל שימוש בסמים בעולם העתיק, נעשה בהקשר לעבודת אלילים מסוימת. גם היום, השימוש בסמים הוא חלק מפולחן של כתות רבות, ביניהן הרסטאמנים. אולם, בעולם החילוני המודרני, השימוש בסמים נעשה בחלקו בנפרד מפולחן דתי, אך עדיין מונע על ידי אמונות תפלות נסתרות או גלויות. אין לי שום כוונה להתעלם ממצוקות רגשיות שברובן מהוות בסיס לשימוש בסמים. אולם מאוחרי השימוש בסמים תמיד קיימת האמונה שבסמים יש מפלט או מקלט מהקושי שעימו מתמודד המשתמש. אולם גם כאן, המכור לסמים, מוצא נחמה זמנית במה שעתיד, ברוב המקרים להרוס אותו.

בפוסט הבא, אנחנו נבחן דרך הדבר של אלוהים את היחס של אלוהים לכל אחד מהשעבודים אותם ציינו.

כישוף: 4 דרגות

הכישוף המודרני מכיל את אותם מאפיינים כמו כישוף קדום.  הוא פועל בלפחות ארבע דרגות שונות:

1. גלוי/פומבי

פועל עפ”י טבעו האמיתי, כישוף המלמד ועוסק בעבודת שטן. כנסיית השטן מציגה עצמה כגוף מכובד. אולם אלו שיצאו מתוך הכנסייה הזו מספרים שהטקס השטני המרכזי הוא: מיסה שחורה – חיקוי גידופי של סעודת האדון. המניע הדומיננטי הינו שנאה ודחייה מודעים ומכוונים כלפי ישוע המשיח. חיוני לציין שהאויב העיקרי של הכישוף הוא אינו איסלאם, הומניזם או איזושהי דת מזרחית; אלא גוף המשיח, כלומר, כלל המאמינים באדון ישוע המשיח בעולם.

2. “מחתרתי”

מפגשי כישוף בד”כ מתקיימים בלילה. לרוב המפגשים כוללים הקרבת קורבנות והסמכת חברים חדשים. הקרבת קורבנות מהווים אלמנט מרכזי בכישוף. בע”ח קטנים (כלבים, חתולים, עכברושים וכד') הינם קורבנות נפוצים. לעיתים הקורבן הוא בן אדם. מבלי שום ספק, האל של הכישוף הוא השטן. סוגדיו כבולים אליו ואחד לשני ע”י ברית שמחייבת אותם לשמור בסוד מוחלט את פעילויותיהם.

מה מושך אנשים לעבודת שטן? לרוב, כוחות על-טבעיים. מרגע שעובדי שטן משוכנעים בכוחותיהם, הם נעשים מלאי תעוזה ואגרסיביים. חבר שלי ישב במטוס ליד אישה שסירבה לקבל כל אוכל שהוצע לה. האישה הזו אמרה לחברי שהיא צמה ומתפללת. “אני גם צם ומתפלל לפעמים, אני מאמין בישוע המשיח”, חבר שלי אמר. “אוי! לא!” האישה אמרה. “אני לא מאמינה בישוע, אני עובדת שטן.” היא המשיכה ואמרה לו, שיש לה שני יעדים עיקריים לתפילה: הקריסה של נישואי המאמינים בישוע המשיח, והנפילה של מנהיגים מובילים בגוף המשיח. פעם קיבלתי מכתב מאישה המתגוררת בטקסס שהאזינה באופן קבוע לתוכנית הרדיו שלי. היא הייתה מכשפה, לדבריה, והיא נשלחה לקהילה מסוימת כדי לזרוע ספקות וחוסר אמונה בליבם של מאמינים חדשים או חלשים. היא הצליחה לגרום לנסיגתם של שלושה אנשים. ואז היא שאלה אותי במכתב, “האם אתה מאמין שאני יכולה לקבל סליחה מישוע ולהיוושע?” ענית לה שאלוהים הוא לעולם רחמן, אולם מצפה לה מאבק אם היא רוצה להיות חופשייה לגמרי, והפניתי אותה לרועה קהילה מקומי.

3. גַּיִס חֲמִישִׁי/מוסווה

ישנם סוגים רבים של פילוסופיות ואמונות ששורשיהם בכישוף. ישנן צורות שונות של כישוף הפועלות תחת מסווה של דברים שלכאורה מקובלים. צורה זו של כישוף תופסת תאוצה מדהימה לאחרונה. לדוגמא, כל לימודי הניו-אייג', היפנוזה ודיקור סיני, הם רק דוגמא קטנה למגוון עצום של עיסוקים שדרכם פועל הכישוף ומפתה אנשים תמימים לתוך הטריטוריה של השטן.

4. פעלי הבשר

אומנם זו צורתו הכי פחות מוכרת ובולטת, אך היא חלחלה לתוך החברה ולתוך הקהילה. באיגרת אל הגלטים ה:21-19 שאול מונה את פעלי הבשר (כלומר הטבע האנושי החוטא). במרכז הרשימה הוא מציין, “עֲבוֹדַת אֱלִילִים וּכְשָׁפִים”, הטבע הזה לעיתים מופיע, אפילו אצל תינוקות, במאמץ לשלוט באנשים אחרים. אנחנו מרגישים בטוחים אם אנחנו יכולים לשלוט באחרים. מצד שני, אלוהים לעולם אינו מבקש לשלוט בנו. הוא מכבד את הרצון החופשי שהוא נתן לכל אחד מאיתנו, למרות שהוא מחשיב אותנו כאחראיים לאופן בו אנו ננהג עם החופש הזה.