תכנית האלוהים לירושלים פודקאסט פרק ו': מהי נבואה ומשמעותה

אחרית הימים על-פי הנביאים

למה זה טוב להכיר את התכנית של אלוהם לעתיד?

וּדְבַר הַנְּבוּאָה יוֹתֵר קַיָּם אִתָּנוּ וַהֲטִיבֹתֶם עֲשׂוֹת אֲשֶׁר שַׁתֶּם לִבְּכֶם אֵלָיו כְּנֵר מֵאִיר בִּמְקוֹם אֹפֶל עַד־כִּי יִבָּקַע אוֹר הַיּוֹם וְזָרַח כּוֹכַב הַנֹּגַהּ בִּלְבַבְכֶם.
(2 לפטרוס א, 19)

למי שאינו מאמין לנביאים, העולם סביב הולך ומחשיך. אולם למי שמאמין, הנבואות בכתובים יזרחו כמו נר בתוך כל החשיכה שמסביב.

פטרוס משווה בפסוקים האלה את ההשפעה של הנבואות עלינו לזריחה של כוכב הנוגה בליבנו. כוכב הנוגה או או איילת השחר הינו כוכב שבעונות מסויימות זורח בשמים בשחר לפני שהשמש עצמה עולה. הכוכב הזה הוא כל כך בוהק שלפעמים הוא מאיר את כל החשיכה סביבו. הכוכב הזה הוא למעשה מבשר שהשמש קרובה לעלות. כל מי שמכיר את הכוכב הזה ורואה אותו בשמים מבין שהשמש קרובה לעלות. אותו הדבר קורה לנו כאשר אנו מקדישים זמן ותשומת לב מיוחדת לנבואות בתנ"ך ובברית החדשה. הנבואות האלה מאירות את הלב שלנו ומבשרות את החזרה הקרובה של ישוע. האמונה בחזרה הקרובה של ישוע מבוססת על נסיון מוכח. יותר ממחצית הנבואות בתנ"ך ובברית החדשה התקיימו לפי הכתוב. לכן אין דבר שיכול למנוע מהחצי השני להתגשם במלואם ובמדויק. הרבה אנשים שללו הרבה דברים שכתובים בדבר של אלוהים. פרופסור גרמני בשם נולדקה כתב באינצקלופדיה בריטניקה בשנת 1911 מאמר על הלשון העברית. במאמר הזה הוא דחה לחלוטין את האפשרות שתקום אי פעם מדינה יהודית במזרח התיכון.אחרי פחות מ-50 שנה זה בדיוק מה שקרה. בניגוד לציפיות הפרופסור המלומד. על זה הנביא ישעיהו אמר:

מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים, וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל; מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל.
מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים; הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם.
(ישעיהו מד, 25-26)

תכנית האלוהים לירושלים – פודקאסט פרק א

תכנית האלוהים לירושלים

ברוכים הבאים לפודקאסט של דרק פרינס ישראל. אנו שמחים שהצטרפתם אלינו לשידור.

היום אנחנו מתחילים בסדרה שבעיקר תעסוק בירושלים. לירושלים תפקיד חשוב בתכנית של אלוהים, גם לישראל וגם לעולם. את התכנית הזו של אלוהים אציג כדרמה בת 3 מערכות שאותן מביים אלוהים בעצמו. לכל מערכה נושא ייחודי וכולן מתרחשות בירושלים. נתחיל במערכה א' ולשם כך נשוב לימי דוד ושלמה.

הברכה של אומה מאוחדת תחת אלוהים

הנושא של מערכה א הוא: הברכה של אומה המאוחדת תחת אלוהים. השיא של תקופת דוד ושלמה הוא מקדש שלמה. הפאר של בית-המקדש בימיו עולה על כל דמיון. בית המקדש עמד במרכז עם ישראל שנהנה בימי שלמה משלום, שגשוג ושפע שאין מקבילים להם בהיסטוריה האנושית. אלוהים נתן לבני-ישראל שגשוג שכזה למטרה מסוימת! בני-ישראל לא נהנו מהברכה הזאת רק לתועלתם האישית. אלוהים תכנן שהעדות לברכה הזאת, של עם-ישראל המאוחד תחתיו, תצא מירושלים ותגיע לכל האומות.

דוד שעשה את רוב ההכנות לבניית בית המקדש אמר בזמן ההכנות:

"…והבית [הכוונה לבית המקדש] לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל הארצות."
(דברי הימים א' כב, 5)

בשיא שלטונו של שלמה אנחנו רואים איך המטרה הזאת נשלמת. שמו של שלמה ופאר ממלכתו מגיעים רחוק, ומבקרים מכובדים מכל הארצות, וביניהם מלכת שבא באים לירושלים לחזות בעיניהם בתפארת המקדש בעושר שלמה, בחוכמתו ובשגשוג של בני-ישראל.

התפלגות הממלכה

התפארת של ממלכת שלמה לא האריכה ימים. שלמה בסוף ימיו התחיל לפזול לאלילים של נשותיו וכאשר מת התפלגה הממלכה וכל המבנה התערער מהיסוד. החלק הצפוני של הממלכה המפולגת נקרא ישראל. ממלכת ישראל נעקרה מאדמתה בידי אימפריית אשור והוגלתה אל העמים סביב. מאוחר יותר החלק הדרומי של הממלכה הנקרא יהודה, שירושלים בירתה, הובסה בידי ממלכת בבל. ירושלים ובית-המקדש המפואר נחרבו! ואנשי יהודה הוגלו לבבל.

שיבת יהודה לירושלים

לאחר 70 שנה החלו לאט לאט, שארית יהודה לשוב לירושלים ולשטחים המקיפים אותה. לאורך חמש המאות הבאות המדינה היהודית שבה ונוסדה, והיא ידועה בשמה "מדינת החשמונאיים". מאבקיה של מדינה זו בצל האימפריות הפגאניות השונות הגיע לשיא מול רומא. ובנקודה זו הבמה כבר ערוכה למערכה הבאה

פיוס- בין אלוהים ובין האדם, בין האהבה של אלוהים לצדק של אלוהים

מערכה ב': הנושא של מערכה ב' הוא: פיוס- בין אלוהים ובין האדם, בין האהבה של אלוהים לצדק של אלוהים. אלוהים אוהב אותנו והוא מדבר אלינו כמו אבא שהילדים שלו סרו ממנו, ובאהבתו הגדולה הוא קורא לנו: "שובו אלי". אבל יחד עם זאת אלוהים הוא שופט צדק והמשפט שלו לא משתנה וע"פ הדבר שלו אנחנו אשמים ואיננו ראויים לבוא אליו.

גולגתא

על גבעה הנקראת גולגתא, מחוץ לחומות ירושלים, נשלם הפיוס בין האהבה של אלוהים ובין הצדק שלו, בינינו בני-האדם ובין אלוהים. הצדק יושב אחת ולתמיד באמצעות מותו של בן-האלוהים ישוע המשיח, החף מחטא. במותו הגשים ישוע את נבואת ישעיהו:

"כולנו כצאן טעינו איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו."
(ישעיהו נג, 6)

שכולנו טעינו והלכנו בדרך שונה מהדרך של אלוהים, אלוהים המשיך בתוכניות שלו להושיע אותנו- והוא עשה זאת ע"י כך שהוא שם על ישוע את החטאים של כולנו, למעשה הוא השלים את הפיוס הזה בזמן שאנחנו עוד הלכנו בדרכנו.

כך שוב הפכה ירושלים למרכז שממנו יצאה העדות על האמת של אלוהים. שהפעם העדות היא- בשורת הפיוס. לאחר שישוע קם מן המתים, הוא הסביר לתלמידיו שהמוות שלו הגשים את נבואות התנ"ך. מותו של ישוע פתח את הדרך להכרזת בשורת הסליחה והשלום לכל האומות ואני קורא מלוקס:

"כן כתוב וכן נגזר אשר יעונה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים."
(לוקס כד, 47-46)

ישוע הבטיח לתלמידים שלו שהכוח העל טבעי של רוח הקודש יינתן להם כדי שהעדות שלהם תהיה יעילה ואני קורא מספר מעשי השליחים את דבריו:

"אבל תשאו גבורה בבוא עליכם רוח הקודש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשומרון ועד קצה הארץ."
(מעשי השליחים א,8)

מירושלים התלמידים המלאים בגבורה של רוח הקודש הכריזו את הבשורה שהלכה והתפשטה ליהודה שומרון ולבסוף לכל קצווי תבל. לאורך 19 מאות, זה היה המניע המרכזי של התלמידים של ישוע: להכריז את בשורת הסליחה והשלום. לקראת סוף המאה ה-19 התחיל אלוהים להכין את הבמה למערכה ג'- במערכה זאת אלוהי ישראל מודיע שהסמכות שלו נפרשת על כל האומות. את המערכה הזאת אנחנו נשמיע לכם בשידורים הבאים. אז זהו להיום תודה שהאזנתם לנו, כמובן שנשמח לשמוע מכם, אם אתם רוצים לשאול שאלות או אם יש לכם כל תגובה על השידור הזה אז תכתבו אלינו:
contact@dpi.co.il

אמון באלוהים חלק ד'

מה קורה אם אלוהים אינו עונה לי?

כיצד עלינו להגיב כאשר אנו זועקים לאלוהים ונדמה שאין מענה? אפשר עדין לתת לו אמון?

אלוהים לא יאפשר לנו להבחן מעבר ליכולת שלנו לסבול. הוא לא ידרוש מאתנו את מה שהוא דרש מישוע וייתכן שגם לא מה שהוא דרש מאיוב. כל בחינה או תוכחה חינוכית נועדה לעצב ולבנות את האופי שלנו, עד שנגיע לאישיות שאלוהים יעד לנו במשיח.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הָעֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִבְחַן יִשָּׂא עֲטֶרֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר־הִבְטִיחַ יְהוָֹה לְאֹהֲבָיו.
(איגרת יעקב א, 12)

אמון באלוהים חלק ג'

הביטול של תוצאות הגירוש מגן עדן

ישועתנו מחטא אינה שלמה עד שכל תוצאות הגירוש מגן עדן בוטלו, ונוצר בנו אמון. ייתכן שזה לא יקרה עד שנעבור בחינות רבות. חשוב שתמיד נזכור את המטרה של אלוהים עבורנו: לייצר בנו ביטחון בלתי מעורער באמינות המוחלטת שלו.

ישוע סיפק עבורנו דוגמה מצויינת לאמון. על מנת להשלים את התכנית של אלוהים, אביו לחייו, הוא נמסר לאנשים מרושעים ואכזרים שלא הכירו את אלוהים. הם לעגו לו, ירקו עליו, צלפו בו, הפשיטו אותו מכל בגדיו ונעצו בגופו מסמרים כדי לתלות אותו על צלב. הוא זעק בקול גדול,

אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי וְהוּא אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי.
(מתי כז, 46)

תוך כדי כל הסבל שלו, אמונו באלוהים לא חדל. בנשמתו האחרונה הוא הפקיד את רוחו בידי אלוהים.

אמון באלוהים

מה אלוהים מחפש?

באמצעות שני הכלים, בחינה ותוכחה, אלוהים מעצב בתוכנו שתי תכונות אופי חשובות: אמון וכושר עמידה. התכונה של כושר עמידה הינה חיונית להישרדות במלחמה הרוחנית. בהמשך נלמד את המשמעות של כך יותר לעומק. כרגע נבחן את זה בחטף.

אמון

ההגדרה למושגים הבסיסיים, חטא וצדקה, מתגבשת כאשר השטן מפתה את אדם וחוה בגן עדן. השטן הוא משמיצן בהגדרה. וזו הפעילות העיקרית שלו.

בראש ובראשונה, השטן משמיץ את אישיותו של אלוהים עצמו. דוגמה לכך נמצאת בשאלתו הראשונה לחוה: "אַף כִּי־אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ, מִכֹּל עֵץ הַגָּן?" (בראשית ג, 1) עם השאלה הזו, השטן ניסה לרמוז שאלוהים היה רודן – שרירותי, בלתי הוגן ואינו אוהב. הוא ביקש להציג את הדברים כאילו שאלוהים חוסם בפניהם מימד נסתר של ידע אשר ייפתח בפניהם אם יאכלו מפרי עץ הדעת. המטרה של השטן היתה לערער את אמונם של אדם וחוה בטוב של אלוהים, כאשר למעשה אלוהים דווקא סיפק להם את כל הטוב, היפה והנעים שבעולם.

ממקום של חוסר אמון בטובו של אלוהים, עברו אדם וחוה לחוסר אמונה בדברי אלוהים ומשם לחוסר ציות. אלה היו שלושת השלבים בנפילתם:

1. חוסר אמון
2. חוסר אמונה
3. אי ציות

באמצעות אמונה במשיח, אלוהים סיפק לנו פדות שמבטלת את התוצאות האיומות של חטא אדם וחוה. הפדות משנה חוסר אמונה לאמונה, חוסר ציות בציות וחוסר אמון באמון. בשלב הראשון, אמונה מובילה לציות. אף על פי כן, התהליך אינו מושלם עד שהאמונה מפתחת אמון באלוהים.

מי יכול להתקבל לצבא הזה?

כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי; נְאֻם יְהוָה. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ; כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.

בשעה שהרהרתי בנוגע לתהום שמפריד בין דרכי יהוה לדרכנו, עלה בזכרוני באופן מרגש למדי סיפורו של גדעון וצבאו המוזכר בספר שופטים פרקים ו-ח.

לקחים מספר שופטים, צבא גדעון

באותה תקופה, ישראל התדרדרה לחטא וניאוף. משפטו של אלוהים לא חמק מהם והוא לא מנע ממספרים גדולים במיוחד של מידיינים לפלוש לשטחה של ישראל בכל שנה ולגנוב ממנה את יבולה.

יום אחד, בשעה שגדעון חבט חיטים בגת, על מנת להסתיר את החיטים מעיני המדיינים, מלאך יהוה התגלה אליו ואמר, יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. (שופטים ו, 12) מן הסתם, אלוהים ראה את גדעון באור שונה מאיך שגדעון ראה את עצמו. גדעון החשיב את עצמו צעיר, חלש וחסר משמעות. אלוהים דווקא ראה בו גיבור חיל!

כפי שציינתי קודם, חשוב שנראה את עצמנו כפי שאלוהים רואה אותנו, ולא בדרך שאנו נוטים לחשוב על עצמנו. במשיח, כל אחד מאיתנו הינו אָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים בִּצְדָקָה וּקְדֻשַּׁת הָאֱמֶת. (אפסים ד, 24) כאשר אנו נראה את עצמנו בדרך הזו, זה בוודאי ישפיע על אופן הלחימה שלנו.

אלוהים הסמיך את גדעון להנהיג את ישראל בקרב נגד המדיינים. בהמשך לכך, גדעון אסף את צבאו בעין חרוד כאשר המדיינים חנו צפונה משם.

כמה מנו שני שני הצבאות?

• צבא גדעון: 32,000
• צבא מדיין: 135,000

לפיכך, גדעון עם 32,000 חיילים (ר שופטים ז, 3) עמד מול 135,000 מדיינים. (ר שופטים ח, 01.) צבא מדיין עלה על צבא גדעון ביחס של יותר מ- 4:1. לכן אפשר רק לדמיין את תגובתו של גדעון כאשר אלוהים אמר לו רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ…! (שופטים ז, 2)

אלוהים הורה לגדעון לשלוח הביתה את כל מי שהיה ירא וחרד. כתוצאה מכך, 22,000 חיילים עזבו וגדעון נותר עם 10,000 חיילים בלבד. בשלב הזה, המדיינים עלו במספרם על צבא גדעון ביחס 13:1.

אף על פי כן, אלוהים עוד לא סיים! לתדהמת גדעון, הוא אמר, עוֹד הָעָם רָב… (פסוק 4)

הוא הורה לגדעון להוריד את החיילים אל המים כדי לבחון אותם שם, לפי האופן שבו הם שותים מן המים. כל החיילים שירדו על שני ברכיים לשתות נפסלו. רק אלה שליקקו אצ המים כמו כלבים עברו את הבחינה בהצלחה. (ר שופטים ז, 4-7.)

הפתרון הכפול שאלוהים מציע למין האנושי כיום

פתרון למצבנו השפל

על הצלב, ישוע דאג לפיתרון כפול למצבנו הכושל. ראשית, הוא שילם עבורנו את המחיר לכל החטאים שלנו. על-ידי כך, הוא אפשר לאלוהים לסלוח לנו על חטאינו מבלי להתפשר על הצדק שהוא עצמו קבע. שנית, ישוע הזדהה עם האגו האנושי והעצמאי שהשתלט על הטבע הכושל שלנו כבני אדם. בישוע, המורד ההוא הוצא להורג. " יֹדְעִים אֲנַחְנוּ כִּי־נִצְלַב עִמּוֹ הָאָדָם הַיָּשָׁן…" (רומים ו, 6)

אם ברצוננו להפוך לתלמידיו של ישוע, עלינו לקבל את הפתרון הכפול שהוא מציע לנו. ראשית, עלינו לוודא שבאמצעות תשובה ואמונה כל חטאינו נסלחו. שנית, עלינו להסכים לגזר-דין מוות שהוכרז על האגו העצמאי והמרדני שלנו.

מכאן  התנאים אותם הציב ישוע לתלמידיו: "וְכֵן כָּל אִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב כָּל קִנְיָנָיו לֹא יוּכַל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי." (לוקס יד, 33)

תגידו "ביי-ביי"

אפשר להחליף את המונח "יַעֲזֹב" במונח אחר — "ביי-ביי". על-מנת להפוך לתלמידי ישוע, עלינו לומר "ביי-ביי" לכל מה שבדרך כלל אנו נתלים בו: משפחה, חברים, כסף, קריירה, כבוד אנוכי או יוקרה. לאחר שנפרדנו מאלה בכנות, אלוהים יכול להשיב אלינו כל אחד מהם בתנאי שהם יהיו כפופים לרצונו עבורנו. מכל מקום, אנו כבר לא הבעלים, אלא המנהלים של נכסי אדוננו. נדרש מאיתנו דין וחשבון עבור השימוש שלנו בכל מה שניתן לנו. אנו תלויים באלוהים ולא אחר.

יתרונות למשבר אישי, לאומי, עולמי

לעתים, רק משבר או מה שנדמה כמשבר יכול להביא אותנו למקום שבו אנו מכירים בהכרה מלאה בתלות שלנו באלוהים. אני נזכר במסעו של שאול לרומא, כפי שמתואר במעשי השליחים כז. לאלוהים היתה תכנית מיוחדת שהביא את שאול לרומא, בירת האימפריה הרומית. כ"שליח לגויים", היה לו דבר מה לתרום לקהילה בעיר הזו.

אף על פי כן, שאול נסע לרומא כאסיר כבול בשרשראות. הוא הפליג על ספינה שנקלעה לסופה עזה מאוד, עד שהם לא ראו את אור השמש בימים וגם לא את כוכבי השמיים בלילות למשך שבועיים. לבסוף, הספינה נתקעה על חוף מבותר במלתא. שם, שאול הוכש על-ידי נחש ארסי! (ר' מעשי השליחים כז, 13-כח, 6) אם היה זה רצונו של אלוהים ששאול יגיע לרומא, מדוע המסע היה כה קשה?

הייתרונות של חוסר תקווה

בשעה שהרהרתי בכך, נזכרתי בביטוי של שאול, במעשי השליחים כז, 20: "וַתִּכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל תִּקְוָה." זה היה מטרתם של כל ייסורי שאול: להביא אותו למקום שבו לא הייתה לו כל תקווה. כעת לא נותר לשאול כל תקווה מלבד התקווה לאלוהים עצמו. רק אז, הוא הוכיח בחווייתו האישית שאלוהים הוא די ויותר לכל צרכיו. אלוהים מביא אותנו למקום של תלות טוטאלית רק בו, כדי להפגין שהוא ראוי לתלותינו.

משהגיע למקום הזה של תלות מוחלטת באלוהים, שאול היה מוכן לשרת את המאמינים ברומא. מסעו הסוער הכין אותו לעבודה הזו. מששאול התרוקן מכל עצמאות אגואיסטית, הוא הפך לערוץ כנוע דרכו זרמו ברכות אלוהים. אנו נוטים לשכוח שלמרות ששאול היה שליח, הוא גם היה תלמיד — כפוף למשמעת המשיח.

פיתוח תלות באלוהים

אט-אט, משך השנים, גם אני לומד את השיעור הזה של תלות טוטאלית באלוהים. אני מודה שהייתי תלמיד איטי. אלוהים השתמש בנסיבות שונות בזמים שונים כדי ללמד אותי את השיעור הזה. גיליתי שככל שאני תלוי באלוהים יותר, הוא נוהג להפתיע אותי עם תוצאות מעבר למה שהייתי יכול להשיג בכוחות עצמי.

ניתוק בני האדם מהעולם הטבעי ושאר בעלי חיים

התשוקה לעצמאות

התשוקה לעצמאות מאלוהים מבדילה בין בני אדם לייצורים אחרים בבריאה של אלוהים, אשר מפגינים תלות מלוכדת ובלתי מסוייגת בבוראם.

אף אחד מהגופים השמיימיים אינם מפגינים תשוקה לעצמאות מאלוהים. " עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ." (תהילים קד, 91) הכוכבים עונים כאשר אלוהים קורא בשמם; " מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים; לְכֻלָּם, שֵׁמוֹת יִקְרָא." (תהילים קמז, 4)

גם כשנדמה שגורמי הטבע רועשים ויצאו מכלל שליטה, הם תמיד כנועים לבוראם – " אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר; רוּחַ סְעָרָה, עֹשָׂה דְבָרוֹ." (תהילים קמח, 8)

העקרון הזה נכון גם לעולמם של בעלי החיים. " הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם." (תהילים קד, 21) " זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם־רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם־גְּדֹלוֹת… כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן; לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ." (תהילים קד, 52, 72) אודות הציפורים, ישוע גילה לנו, "אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם…" (מתי ו, 62)

לכן אין זה פלא שהאדם המורד חש לעיתים בודד ומנותק מהיקום סביבו, שבו כל שאר הייצורים פועלים יחד מתוך תלות בבוראם.

המניע הכושל של האנושות

וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.
(בראשית ג, 5)

השאיפה להדמות לאלוהים

השאיפה להדמות לאלוהים בהחלט יכולה להישמע כמו אידיאל מכובד ונעלה. מה כבר יכול להיות רע בשאיפה שכזאת? אולם מפי השטן, שהתגלה בדמות נחש, היה בכוחו של האידיאל הזה לפתות את אדם וחוה ליפול לאסון אשר תוצאותיו השליליות השפיעו על כל צאצאיהם.

המניע: הרצון לעצמאות מאלוהים

מהי בעצם אותה מלכודת סמויה שהכשילה את אדם וחוה? היה זה המניע שלא צוין ישירות אלא נרמז עליו—להיות עצמאיים מאלוהים. מרגע שתדעו להבדיל בין טוב לרע, תהיו חופשיים לעשות החלטות עצמאיות. לא תהיו תלויים באלוהים. התשוקה האגואיסטית הזו לעצמאות הועברה בירושה לכלל המין האנושי. זהו הסימן המובהק של "האדם הישן" — הטבע השפל והחוטא שמסתתר בתוך כל אחד מאיתנו.

לאורך ההיסטוריה האנושית בני אדם פנו לדרכים שונות בניסיון למצוא עצמאות מאלוהים. הדרך הראשונה הייתה דרך הדעת. בגן עדן היו נטועים שני עצים ייחודיים: עץ החיים ועץ הדעת. ברגע קריטי אחד בהיסטוריה האנושית, אדם וחוה פנו מעץ החיים ובחרו בעץ הדעת.

הדעת והחכמה קיבלו ערך עליון בדת ובתרבות אנושית

מאז ואליך קניין הדעת הפך להיות למטרתה העיקרית של בני אנוש. במאות האחרונות ישנו ביטוי מובהק לכך בדגש המיוחד שקיבל המדע.

למרות ההתקדמות הגדולה בתחום זה, המדע לא פתר את הבעיות הבסיסיות ביותר של האנושות: אי-צדק, אכזריות, מלחמה, עוני, חולי. בהיבטים מסויימים, המדע אף החמיר את הבעיות הקיימות. המדע סיפק לבני אדם כלי נשק להשמדה המונית שמסוגלים להחריב את המין האנושי ואת כדור הארץ כולו. גרוע מזה, הנשק הזה נמצא בידי אנשים מרושעים ואכזריים שלא יהססו לעשות בהם שימוש, ורחמים או מוסר לא יהוו שיקול עבורם.

עצמאות מאלוהים באמצעות הדת

דרך שנייה בה בני אדם ביקשו להשיג עצמאות מאלוהים עלולה להישמע מפתיעה. זו הדת. בני אדם יסדו דתות ומערכות מפותחות של עבודה רוחנית, כל כך מקיפות ומספקות, עד שאין יותר צורך באלוהים. כל שעליהם לעשות זה לחיות על-פי החוקים שהם קבעו.

זה נכון לגבי דרכים שונות בהן הדתות הגדולות בעולם מתקיימות בפועל: יהדות, איסלאם, בודהיזם וצורות מסויימות של נצרות. בכל הדתות שהזכרתי, אנשים נעשים כל כך מסופקים מהחוקים והטקסים שלהם, עד שהם הופכים להיות עצמאים מאלוהים עצמו. מסיבה זו, הדתיים הרציניים ביותר הם האנשים שלעיתים הכי מתקשים לקבל את ההצעה של הבשורה בברית החדשה לקבל חסד מאלוהים ללא שום תמורה.

דרך נוספת על-ידה בני אדם מבקשים עצמאות מאלוהים היא על ידי אגירה של כסף ורכוש בכמויות גדולות. ישוע סיפר משל אודות אדם כזה שנחל הצלחה, עד שכבר לא היה לו מקום לאגור את הונו. (ר' לוקס יב, 16-20.) הוא החליט לבנות מחסנים גדולים יותר כדי לפתור את הבעייה, ואמר לנפשו,

וְאֹמַר לְנַפְשִׁי נַפְשִׁי יֶשׁ לָךְ טוֹבָה הַרְבֵּה לְשָׁנִים רַבּוֹת הִנָּפְשִׁי אִכְלִי שְׁתִי וְשִׂישִׂי. וְהָאֱלֹהִים אָמַר לוֹ אַתָּה הַכְּסִיל בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה יִדְרְשׁוּ מִמְּךָ אֶת נַפְשֶׁךָ וַאֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְּךָ לְמִי יִהְיֶה.
(פסוקים 20-19)

במהלך ההיסטוריה, אינספור אנשים התפתו לאותה טעות טרגית, על-ידי אותה תשוקה לעצמאות. אינספור אנשים ממשיכים עם אותה הטעות גם היום.

התשוקה לעצמאות מאלוהים

התשוקה לעצמאות מאלוהים הינה סממן מובהק לכל המשתייכים לממלכת השטן – מלאכים שמרדו, שדים ובני אדם שנפלו. כמו כן זהו גם הסממן העיקרי המאפיין את "העולם", שישוע אמר על תלמידיו בהתייחס אליו, "לֹא מִן הָעוֹלָם הֵם כַּאֲשֶׁר גַּם אָנֹכִי אֵינֶנִּי מִן הָעוֹלָם." (יוחנן יז, 16)

במובן הזה, "העולם" מכיל את כל האנשים אשר לא הכניעו את עצמם לסמכותו של המלך אותו המליך אלוהים – האדון ישוע המשיח. קבוצת האנשים הזו כוללת אנשים מוסריים ודתיים. למרות זאת, כאשר הם עומדים לנוכח הדרישה של אלוהים להיכנע באופן מלא ללא סייגים לסמכותו של ישוע, האדם הישן, המרדן והעצמאי עולה וצף, עד שהם דוחים את הצעתו הפשוטה של אלוהים לישועה, הצעה המתבססת על חסדיו ורחמיו של אלוהים בלבד.

עיצוב אופי נכון

הקושי לציית לאלוהים

רוח אלוהים משוטטת בכל הארץ ומחפשת מישהו מסוים – כזה שליבו מושלם לפני אלוהים. בכל פעם שרוח הקודש מוצא חייל כזה בצבאותיו, אלוהים שש להפגין את גבורתו למענו, ולהראות בגלוי את הגיבוי והתמיכה שלו באדם זה ובעבודתו. אלוהים מחכה להזדמנות לברך ולפעול בגבורה.

רמה כזו של מעורבות אישית בלוחמה רוחנית תדרוש מאיתנו את כל מה שיש לנו להציע. בתנ"ך מסופר לנו על חייל מן הסוג הזה בשם אברהם. וכן גם איוב. כתוב שהיה להם לב תמים. הם קיבלו את כל האתגרים שניצבו מולם והגיעו לשיא של צמיחה רוחנית.

מה לי ולאברהם או לאיוב הצדיקים?

ייתכן שתאמרו, "אבל רגע! בוא נעשה סדר בדברים. אני לא אברהם וגם לא איוב. כיצד ייתכן שליבי יהיה תמים כלפי אלוהים? אם אלו הדרישות ללוחמה רוחנית, אם חוקי הלוחמה ניתנים ליישום רק על-ידי בעלי לב תמים, אני כנראה עתיד לנחול תבוסה עוד בטרם התחלתי בדרכי!"

נכון שאינך אברהם. אף על פי כן, אתה בוודאי מסוגל להתמודד עם האתגר החדש שאלוהים מציב בפניך. וודאי שאינך איוב. אף על פי כן, ביכולתך לגבש גישה נכונה כלפי אלוהים וכלפי כוחות מרושעים. אתה תגלה שאין כזה דבר שנקרא "פאסיביות" בלב שמבקש להגיע לשלמות לפני אלוהים. חייל בצבאותיו אינו יתפשר עם כל דבר שאינו ראוי בעיניו של אלוהים; עליך להקדיש את עצמך לציות מלא, בכל מחיר. ותזכור את מה שכל חייל כבר יודע – ישנו מחיר לגיבוי ולהערכה של אלוהים!

המפתח לאישיות אלוהית: תמימות

אנחנו הולכים ומתקרבים לנקודת התכלית של התכנית האלוהית לכל הזמנים. המסר של אלוהים לכל מי שמבקש להיות שותף במה שאלוהים עושה: " הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים…" (בראשית יז, 1) בדרך זו אנו נמלא את תפקידנו בלוחמה הרוחנית: ביום-יום, על-ידי נסיונות, ובהמשך, על-ידי קרבות עזים ביותר.

חרדת כישלון

למעלה מחמישים שנה שאני עובד עם אנשים בניסיון לעזור להם בהתמודדות עם אינספור בעיות וקשיים. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה מפתיעה: הקושי הבסיסי שלנו כבני אדם הוא שאנחנו לא מבינים עד כמה חשובים ויקרים אנחנו לתוכנית של אלוהים. פעמים רבות, אנשים מפספסים את הקריאה שלהם למלחמה הרוחנית הגדולה בגלל דימוי עצמי נמוך.

כתוצאה מכך, אנו מבצעים טעויות טרגיות. אנחנו לעתים דומים למישהו שירש הון רב, אך ויתר על את הכל בתמורה לחוויה זולה: סטוץ, ג'וינט, מסיבה פרועה או תרמית כלכלית.

במקרים אחרים אנו עלולים להעריך את עצמנו יותר ולחפוץ בתפקידים יוקרתיים בעולם הפוליטיקה, הבידור או אפילו הדת. עם כל הכבוד לכל אותם משרות נחשקות, אין אף אחת מהן אינה משתווה לערך של הירושה שלנו – שהקרבנו בתמורה.

התכנית של אלוהים – לפעול בגבורה בחיינו

אלוהים מבקש לפעול בגבורה בחיינו. הוא רוצה שנצלח את השנים הבאות בניצחון, ונלמד טוב יותר מי הוא, ומי אנחנו. לשם כך, נכסה המון תחומים בלימוד המופיע בספר זה, תוך כדי שאנו תופסים את מקומנו בלוחמה הרוחנית הגועשת סביבנו. אנו נלמד כיצד מתפתח אופיו של חייל וכיצד עלינו להגיב לניסיונות ובחינות. אנו נעבור טירונות במחנה האימונים של רוח הקודש, התומך והמחנך הכל-יכול. לאחר מכן, נעבור ללוחמה הרוחנית המתרחשת במרומים ונלמד את תחבולות האויב. לבסוף, נאייש את עמדותנו ונעמיד למבחן את האישיות המנצחת שפיתחנו.

המטרה שלנו היא להכין את עצמנו

המטרה שלנו היא להכין את עצמנו. לשם כך, נצעד אחורה בזמן לראשית ההיסטוריה המקראית: קודם כל לאדם, אבי המין האנושי, אחר כך ליעקב, אחד האבות שמסכם את המאבק שלנו כיום עם הציות. בקורות החיים הקדומים האלה אנו נגלה את המכשול העתיק להצלחה בלוחמה רוחנית: עצמאות.