תשובה לסבל הנפשי של האדם — 3

מות המשיח מלב שבור

כאשר ישוע מת על הצלב, לאחר שאלוהים דחה אותו לגמרי, הוא הגשים את התמונה הנבואית של המשיח המופיעה בתהילים סט, 21: “חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי.”

^{התיעוד של מתי ממשיך מיד: “וְהִנֵּה נִקְרְעָה פָּרֹכֶת הַהֵיכָל מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לִשְׁנַיִם קְרָעִים.”}

הדרך להתחברות ישירה עם אלוהים

^{זה מייצג באופן סמלי את העובדה, שהדרך להתחברות ישירה עם אלוהים הקדוש נפתחה בפני בני־אדם שחטאו. הדחייה את ישוע פתחה בפנינו את הדרך להתקבל על־ידי אלוהים כילדיו. זה מסוכם בידי שאול באפסיים א, 5־6: “יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ… אֲשֶׁר חָנַן אֹתָנוּ בִּידִידוֹ.” הדחייה של ישוע הובילה לקבלה שלנו בידי אלוהים.}

מרפא האלוהים לבושה ולדחייה

^{המרפא של אלוהים לבושה ולדחייה מעולם לא היה דרוש באופן נואש יותר מאשר היום. להערכתי, סובלים היום כרבע מכלל המבוגרים בארצות־הברית מפצעים של בושה ודחייה. אושר רב נגרם לי כשאני מכוון אנשים כאלה אל המרפא המגיע מהצלב של ישוע.}

ניתן לסכם את 2 ההיבטים הרגשיים של ההחלפה על הצלב כך:

• ישוע נשא את הבושה שלנו כדי שאנו נתברך בכבודו.
• ישוע נשא את הדחייה שלנו כדי שאנו נזכה לקבלתנו כילדי האלוהים.

הקשר ההיסטורי בין היהדות ופילוסופיה אנושית- חלק ב

חורבן בית המקדש השני יוצר וואקום רוחני בעם

מכיוון שבכל הימים האלה לא היה אף נביא אחד שדברו התקבל על העם, הכתות הללו ניסחו לעצמן תיאוריות שונות ותפיסות שונות לגבי סדרי עולם, שלרוב נבעו מתוך וויכוחים פילוסופיים בנוגע לענייני דת ורוח, שלעיתים חיפשו סימוכין בכתבי הקודש. בתקופה בה "דְבַר־יְהוָה… יָקָר" ו"אֵין חָזוֹן נִפְרָץ", והמציאות החברתית והרוחנית השתנתה, אנשים שונים ניסו לאחוז במושכות וליצור סדר במבוכה. אולם לאף אחד מהם לא היה מנדט ברור מאלוהים לעשות כן והפילוג הדתי בעם הגיע לשיאים חדשים.

אחרי חורבן בית המקדש השני, המשבר הרוחני רק הלך והחריף. המרכז הרוחני היהודי העולמי חרב. סדר היום של יהודי ארץ ישראל ואף יהודי העולם השתנה לגמרי. פסקו הקורבנות, פסקו העליות לרגל או לפחות פחתו בצורה משמעותית, נוצר וואקום גדול שהותיר יהודים רבים עם המון סימני שאלה. אף אחד לא ציפה לכך שירושלים תחרב. בני כת הצדוקים נעלמו אט אט, או נטמעו בתוך הפרושים, משחרב המקדש לא היה עוד מקום לתפיסותיהם השמרניות (הם דבקו בתורה הכתובה ודחו את התורה שבעל פה ופירושים חדשניים לתורה ולא האמינו בתחיית המתים).

נוסף, הכהונה ספגה מהלומה קשה, לא היה לכוהנים משכן לכהן בו, הם נותרו מחוסרי עבודה ולפיכך איבדו מסמכותם. גם על כת האסיים מפסיקות העדויות אחרי חורבן המקדש. המרכז הרוחני שלהם נחרב בידי הרומים שגם עינו והרגו רבים מהם.

הכוהנים מאבדים סמכות וכת הפרושים צוברת פופולאריות

אחרי החורבן, במקביל להיעלמות של כתות מרכזיות אלו, הפרושים הפכו להיות הזרם המרכזי ביהדות. הפרושים כינו את עצמם חכמי ישראל. הם פיתחו את התורה שבעל פה, שבאה למעשה למלא את הוואקום הרוחני שנוצר אחרי החורבן. התורה שבעל פה באה למלא את חיי היהודי מחוסר המקדש, מהרגע שהוא פתח את עיניו ועד לפרישתו לישון — במצוות, הלכות ותקנות שונות שמטרתם היא ללוות את האדם בכל מעשה ומעשה. היהדות המודרנית היא מעין המשך של היהדות הפרושית.

בפוסט הבא אנו נבחן בקצרה את השינויים האלה שהתחוללו ביהדות יותר לעומק וננסה לבדוק אם היהדות כיום מקרבת אותנו לתנ"ך ולדבר המקורי של אלוהים או ההיפך?