הקשר ההיסטורי בין היהדות ופילוסופיה אנושית- חלק ג

האם היהדות בימינו מקרבת אותנו לתנ"ך?

הסקירה ההיסטורית הקצרצרה הזו חשובה, משום שלאירועים היסטוריים אלו, השלכה ישירה על האופן בו אנו תופסים כיום את אלוהים והתנ"ך. השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הינן:

• האם אנחנו באמת מכירים את התנ"ך?
• האם הידע התנ"כי שלנו מבוסס על דברים שקראנו בו בעצמנו?
• האם אנחנו מכירים את סיפורי התנ"ך המקוריים, או שאנו זוכרים רק את האגדות או התוספות המאוחרות לסיפורים אלו?

כיום הטענה השגורה בפי אנשים החיים אורח חיים דתי הינה, שבלי התורה שבעל פה לא ניתן לקיים את התורה שבכתב. הטענה הזו נובעת מתוך האמונה שהתורה שבעל פה תמיד הייתה איתנו או תמיד נכחה לצד התורה שבכתב. אולם התורה שבעל פה היא פיתוח מאוחר של היהדות. למעשה, היהדות המקורית התקיימה למעלה מאלף שנים בלי מסורת זו.

הקשר בין התנ"ך המשנה והגמרא

ישוע (שמוכר יותר כ"ישו" או בשמו באנגלית Jesus) חי באותה תקופה ולא נמנע מלהשמיע קולו בהקשר של הוויכוח הדתי שאפיין את היהדות בזמנו. כאשר הצדוקים פנו אליו עם שאלה הלכתית לכאורה, ישוע ענה להם,

וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם הֲלֹא טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֶת הַכְּתוּבִים וְלֹא אֶת גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים.
(מרקוס יב, 24)

הדברים שישוע אומר כאן נכונים ותקפים גם היום. חז"ל אומנם הכירו את התנ"ך וגם ידעו היטב לצוטט פסוקים ממנו, אולם התורה שבעל פה אותה פיתחו גרמה לכך שהדורות הבאים אחריהם התרחקו במידה משמעותית מהמקור ממנו התפתח הכל – התנ"ך.

אולם עלינו לזכור שבזמן שמסר התנ"ך הוא אחיד וחד משמעי, התלמוד או הגמרא מורכבים מסיכומים של דיונים שנערכו בבתי מדרש (מקום בו נערכו דיונים או וויכוחים הלכתיים על התורה והתנ"ך בכלל). בזמן שבתנ"ך ההכרעות בעניינים חשובים נעשות בידי אלוהים או שליחיו על פי דברו, בתלמוד ובגמרא ההכרעות נעשות על ידי אנשים "חכמים" שבעיקר מסתמכים על תבונתם ומלומדותם הרבה. התלמוד יוצא מנקודת הנחה ש"השכינה" הסתלקה מישראל, אין נביא ואין נבואה ולכן "החכמים" באו למלא את מקומם של אלו, ולדבריהם סמכות ותוקף כעת.

ניסוח היהדות מחדש

חז"ל ניסו לתת לתנ"ך משנה תוקף בתקופה שבה הם חשו שהוא מאבד את הרלוונטיות שלו. עיון קצר בתורה מגלה שיותר מ- 90% ממנה עסק בעניינים של עבודת הקודש בבית המקדש. אם כן, כיצד מקיימים את התורה בימים שאין בית מקדש? הפרושים פירשו את התורה וניסחו את היהדות מחדש כך שניתן יהיה לקיים אורח חיים דתי, גם ללא המקדש וללא קיום התורה כפי שהיא נוסחה במקור, אך עם זיקה לו ומעשים שמעוררים את זכרו.

עד כמה המשנה והגמרא רלוונטים עבורנו כיום?

אולם כיום היהדות חווה מצב הפוך. היהדות ההלכתית מאבדת כל קשר עם המציאות העכשווית בזמן שכתבי התנ"ך הינם רלוונטיים למציאות שלנו כיום יותר מאי פעם. היהדות ההלכתית ומנהיגיה מעולם לא הצליחו לחזות את ההתפתחויות ההיסטוריות המשמעותיות שחווה העם היהודי במרוצת השנים. יתר על כן, הם דחו התפתחותיות משמעותיות במצב האומה שהתבררו מאוחר יותר כהתפתחותיות חיוביות.

בפוסט הבא אנו נראה דרך דוגמאות היסטוריות שונות, כיצד הועיל או הזיק הממסד היהודי הדתי לדברי ימי ישראל.

הקשר ההיסטורי בין היהדות ופילוסופיה אנושית- חלק ב

חורבן בית המקדש השני יוצר וואקום רוחני בעם

מכיוון שבכל הימים האלה לא היה אף נביא אחד שדברו התקבל על העם, הכתות הללו ניסחו לעצמן תיאוריות שונות ותפיסות שונות לגבי סדרי עולם, שלרוב נבעו מתוך וויכוחים פילוסופיים בנוגע לענייני דת ורוח, שלעיתים חיפשו סימוכין בכתבי הקודש. בתקופה בה "דְבַר־יְהוָה… יָקָר" ו"אֵין חָזוֹן נִפְרָץ", והמציאות החברתית והרוחנית השתנתה, אנשים שונים ניסו לאחוז במושכות וליצור סדר במבוכה. אולם לאף אחד מהם לא היה מנדט ברור מאלוהים לעשות כן והפילוג הדתי בעם הגיע לשיאים חדשים.

אחרי חורבן בית המקדש השני, המשבר הרוחני רק הלך והחריף. המרכז הרוחני היהודי העולמי חרב. סדר היום של יהודי ארץ ישראל ואף יהודי העולם השתנה לגמרי. פסקו הקורבנות, פסקו העליות לרגל או לפחות פחתו בצורה משמעותית, נוצר וואקום גדול שהותיר יהודים רבים עם המון סימני שאלה. אף אחד לא ציפה לכך שירושלים תחרב. בני כת הצדוקים נעלמו אט אט, או נטמעו בתוך הפרושים, משחרב המקדש לא היה עוד מקום לתפיסותיהם השמרניות (הם דבקו בתורה הכתובה ודחו את התורה שבעל פה ופירושים חדשניים לתורה ולא האמינו בתחיית המתים).

נוסף, הכהונה ספגה מהלומה קשה, לא היה לכוהנים משכן לכהן בו, הם נותרו מחוסרי עבודה ולפיכך איבדו מסמכותם. גם על כת האסיים מפסיקות העדויות אחרי חורבן המקדש. המרכז הרוחני שלהם נחרב בידי הרומים שגם עינו והרגו רבים מהם.

הכוהנים מאבדים סמכות וכת הפרושים צוברת פופולאריות

אחרי החורבן, במקביל להיעלמות של כתות מרכזיות אלו, הפרושים הפכו להיות הזרם המרכזי ביהדות. הפרושים כינו את עצמם חכמי ישראל. הם פיתחו את התורה שבעל פה, שבאה למעשה למלא את הוואקום הרוחני שנוצר אחרי החורבן. התורה שבעל פה באה למלא את חיי היהודי מחוסר המקדש, מהרגע שהוא פתח את עיניו ועד לפרישתו לישון — במצוות, הלכות ותקנות שונות שמטרתם היא ללוות את האדם בכל מעשה ומעשה. היהדות המודרנית היא מעין המשך של היהדות הפרושית.

בפוסט הבא אנו נבחן בקצרה את השינויים האלה שהתחוללו ביהדות יותר לעומק וננסה לבדוק אם היהדות כיום מקרבת אותנו לתנ"ך ולדבר המקורי של אלוהים או ההיפך?