פודקאסט: להתהלך בארץ ההבטחות של אלוהים | פרק ג': בנים ובנות של אלוהים

שיחה בין ישוע למנהיג דתי מכת הפרושים:

וּבַפְּרוּשִׁים אִישׁ נַקְדִּימוֹן שְׁמוֹ קְצִין הַיְּהוּדִים׃ וַיָּבֹא אֶל יֵשׁוּעַ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי יָדַעְנוּ כִּי אַתָּה מוֹרֶה מֵאֵת אֱלֹהִים בָּאתָ כִּי לֹא יוּכַל אִישׁ לַעֲשׂוֹת הָאֹתוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה בִּלְתִּי אִם הָאֱלֹהִים עִמּוֹ׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִלְמַעְלָה לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו נַקְדִּימוֹן אֵיךְ יִוָּלֵד אָדָם וְהוּא זָקֵן הֲיוּכַל לָשׁוּב אֶל בֶּטֶן אִמּוֹ וְיִוָּלֵד׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ הַנּוֹלָד מִן־הַבָּשָׂר בָּשָׂר הוּא וְהַנּוֹלָד מִן־הָרוּחַ רוּחַ הוּא׃ אַל־תִּתְמַהּ עַל אָמְרי לָךְ כִּי עֲלֵיכֶם לְהִוָּלֵד מִלְמָעְלָה׃ הָרוּחַ בַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ שָׁם הוּא נשֵׁב וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ וְלֹא תֵדַע מֵאַיִן בָּא וְאָנָה הוּא הוֹלֵךְ כֵּן כָּל הַנּוֹלָד מִן הָרוּחַ׃ וַיַּעַן נַקְדִּימוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֵיכָה תִהְיֶה כָּזֹאת׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַב בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה וְזֹאת לֹא יָדָעְתָּ׃ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָךְ כִּי אֵת אֲשֶׁר יָדַעְנוּ נְדַבֵּר וְאֵת אֲשֶׁר רָאִינוּ נָעִיד וְאַתֶּם לֹא תְקַבְּלוּ עֵדוּתֵנוּ.
(יוחנן ג, 1-11)

למרות שנקדימון היה ככל הנראה אדם כנה וטוב וחכם ומשכיל, הוא פשוט לא הבין על מה ישוע מדבר. ולמרות זאת, ישוע דיבר על אחד הדברים הכי חשובים בחיים: על החווייה שהוא תיאר כלידה מחדש, או לידה מלמעלה. החווייה הזאת כל כך חשובה שישוע הודיע לנקדימון שאם בן אדם לא עובד אותה, אם הוא לא יוולד מחדש, הוא גם לא יוכל לראות או להכנס למלכות האלוהים. כמובן שנקדימון היה בשוק מהדברים האלה שישוע אמר לו והוא ניסה להבין מה ישוע התכוון.

2 סוגי טבע:

  1. בשרי / פיזי
  2. רוחני

ישוע אמר, "הנולד מן הבשר, בשר הוא, והנולד מהרוח, רוח הוא." נקדימון חשב שיהיה עליו איכשהו לשוב לרחם אמו ולהוולד שוב כתינוק. ישוע אמר לו, "לא על זה אני מדבר. אני בכלל לא מדבר על לידה שיוצרת טבע בשרי שכבר יש לך. אני מדבר על לידה שיוצרת טבע רוחני שעדיין אין לך."

דוגמה מהרוח הנושבת

אחת התופעות המוכרות ביותר בעולם הפיזי הינה הרוח הנושבת. ישוע אמר, הרוח באשר היא תחפוץ, שם היא תנשוב. ואתה תשמע את קולה ולא תדע מעיין באה ואנה היא הולכת. כן כל הנולד מהרוח.

גם בעברית של התנ"לך וגם ביוונית של הברית החדשה, אותה מילה משמשת לרוח שנושבת לנשימה ולרוח במובן שכמו "רוח אלוהים". אז כאשר ישוע מדבר על הרוח שנושבת כדוגמה, הוא גם מפנה את תשומת ליבנו למה שהדוגמה נועדה להמחיש: ההתנהגות של רוח הקודש. הוא אומר: רוח הקודש הוא כמו הרוח שנושבת. אף אחד לא אומר לרוח לאן לנשוב. היא מופיעה בחיינו בלי שאנו יודעים מעיין היא באה ולאן היא הולכת. ישוע אמר שכזו היא פעולה של רוח הקודש בלידה מחדש. אנו לא יודעים מעיין הרוח באה וגם לא לאן פניה. אבל אנחנו יודעים מה היא עושה. אף אחד מאיתנו מעולם לא ראה את הרוח שנושבת, אבל אם יש דבר אחד שכל בן אדם מאמין בו, בלי שממש ראה אותו, זאת הרוח שנושבת.  אנחנו לא רואים את הרוח שנושבת אבל אנחנו מאמינים שהיא ישנה כאשר אנו רואים את גלי הים מתפרצים לחוף.

כיצד אנו יודעים שהרוח נושבת?

לא בגלל שאנו רואים אותה אלא בגלל שאנו רואים את מה שהיא עושה. איזה דברים אנחנו יכולים לראות? עננים מרחפים, ענן אבק עולה מהמדרכה ברחוב, אולי גברת שרצה אחרי הכובע שלה. כל אלו ואחרים מעידים על כך שהרוח נושבת איפהשהו. ובכן ככה זה מתי שבן אדם מסויים נולד מחדש. רוח אלוהים בא לתוך חייו. הוא לא יודע מהיכן הוא בא או לאן הוא הולך. הוא רק יודע שהדבר הזה מתרחש.

רוח קרירה באילת

אני זוכר את היום שבו החלטתי להאמין בישוע. אלוהים נתן לי אות ברור ולא יכולתי עוד לדחות את האמונה שהתעוררה בי. פניתי באותו רגע למאמין צעיר שנושע חודשיים לפניי וביקשתי ממנו שיסביר לי מה אני צריך לעשות בשביל להיוושע. הוא הושיב אותי ביחד עם עוד מישהו במעגל קטן בחוף הים באילת והדריך אותי בתפילה. אני לא זוכר מילה אחת מהתפילה הזו. אבל מה שאני כן זוכר זאת רוח קרירה שנשבה בצורה מאוד מיוחדת עם תום התפילה, ועוררה בי התרגשות שאינני יכול להסביר או לתאר. אבל ידעתי באותו הרגע שהכל שונה כעת.

יכולות להיות כמה ראיות לכך שהרוח החלה לפעול. בדרך כלל זה מלווה בהרגשה של שחרור, בתחושה נעימה של רוח שפועל בעדינות ושמחה פנימית עמוקה שקשה להסביר.

מדוע נקדימון?

על פי הלימוד באיגרות השונות בברית החדשה, זה ברור שישוע אמר את אותם דברים שהוא אמר לנקדימון גם לאנשים אחרים, ובפרט לתלמידיו. אבל יש סיבה מיוחדת לכך שדווקא השיחה הספציפית הזאת עם נקדימון תועדה בבשורות:

אם היה כל דבר אחר שנדרש חוץ מלידה חדשה, לנקדימון היה כבר את הכל. הוא היה דתי, מלומד בדבר, מנהיג בכת הפרושים, זרם מוביל ביהדות באותם ימים. אבל שימו לב: לא דת, לא השכלה, לא מעמד חברתי, גם לא השתייכות לזרם הנכון יכולים להוות תחליף ללידה מחדש.

אז עברנו על 2 דברים:

  1. הנחיצות של הלידה מחדש
  2. הטבע של מה שמתרחש

איך יכול אדם להיוולד מחדש?

הוּא בָא בְּשֶׁלּוֹ וַאֲשֶׁר הֵמָּה לוֹ לֹא קִבְּלֻהוּ.

ישוע בא כיהודי לעם היהודי כאומה, לא כיחידים. באופן כללי, כאומה, דחינו את המשיח שלנו. אבל תודה לישוע על הפסוק הבא:

וְהַמְקַבְּלִים אֹתוֹ הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ נָתַן־עֹז לָמוֹ לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים.

דבר אחד נחוץ

מהי הפעולה הבסיסית שמובילה ללידה מחדש/מלמעלה? מהו הדבר האחד שאתה צריך לעשות כדי להיוולד מחדש? אתה צריך לקבל את ישוע כמושיע האישי שלך, להודות בו כאדון שלך. כאשר אתה עושה את זה, הוא נותן לך את התוקף והסמכות להפוך לבן/לבת של אלוהים. אתה עושה את זה באמונה. דרך אמונה בשם שלו, לא דרך שום מעשים טובים ולא דרך מעשי תדקה למיניהם, כי אף אחד לא צדיק או ראוי. והתוצאה של האמונה הפשוטה הזו היא שאתם נולדים מחדש.

אֲשֶׁר לֹא מִדָּם וְלֹא מֵחֵפֶץ הַבָּשָׂר אַף לֹא מֵחֵפֶץ גֶּבֶר נוֹלָדוּ כִּי אִם מֵאֱלֹהִים.

3 אפשרויות מבוטלות

  1. לא מדם — כלומר, זו לא ירושה טבעית. לא משנה מה המוצא שלך בדיוק — יהודי או לא — לא משנה כמה טובים היו הוריך — מאמינים או לא — זה לא הופך אותך לראוי. אתה חייב שתהיה לך בעצמך לידה רוחנית — חדשה. טבע חדש מאלוהים כדי להיות לו לבן או לבת.
  2. לא מחפץ הבשר — זה לא קורה כתוצאה מתשוקה כלשהי או רעב טבעי או בשרי של מישהו שמחליט שהוא רוצה להיוולד מחדש.
  3. לא מחפץ גבר — ביוונית נאמר כאן "בעל". כלומר, זו לא תוצאה של יחסי מין בין בעל לאישה. הלידה החדשה מתרחשת במישור אחר. זה לא פיזי אלא רוחני.

הבטחת המשיח

הִנְנִי עֹמֵד בַּפֶּתַח וְדֹפֵק וְהָיָה כִּי־יִשְׁמַע אִישׁ לְקוֹלִי וּפָתַח הַפֶּתַח אָבוֹא אֵלָיו וְסָעַדְתִּי עִמּוֹ וְהוּא עִמִּי.
(יוחנן ג, 20)

אם אתם חפצים להיוולד מחדש, הדבר הזה הוא בשבילכם. ישוע עומד עכשיו ליד דלת ליבך ודופק. הוא לא כופה את עצמו. אם תרצו, הוא יכנס, אבל רק עם הזמנה. אם תזמינו אותו פנימה, הוא בטוח ייכנס, בגלל שהוא עומד בדברו. הוא אומר, "אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי."

קודם, אתה חולק עם ישוע את מה שיש לך. אחרי זה, הוא חולק את מה שיש לו איתך.

מה עליך לעשות? להזמין אותו פנימה. לכרוע ברך לפניו ואחרי זה באמונה להודות לו שהוא בא פנימה. תזכרו שזה דרך אמונה בשם שלו.

הקשר ההיסטורי בין היהדות ופילוסופיה אנושית- חלק ג

האם היהדות בימינו מקרבת אותנו לתנ"ך?

הסקירה ההיסטורית הקצרצרה הזו חשובה, משום שלאירועים היסטוריים אלו, השלכה ישירה על האופן בו אנו תופסים כיום את אלוהים והתנ"ך. השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו הינן:

  • האם אנחנו באמת מכירים את התנ"ך?
  • האם הידע התנ"כי שלנו מבוסס על דברים שקראנו בו בעצמנו?
  • האם אנחנו מכירים את סיפורי התנ"ך המקוריים, או שאנו זוכרים רק את האגדות או התוספות המאוחרות לסיפורים אלו?

כיום הטענה השגורה בפי אנשים החיים אורח חיים דתי הינה, שבלי התורה שבעל פה לא ניתן לקיים את התורה שבכתב. הטענה הזו נובעת מתוך האמונה שהתורה שבעל פה תמיד הייתה איתנו או תמיד נכחה לצד התורה שבכתב. אולם התורה שבעל פה היא פיתוח מאוחר של היהדות. למעשה, היהדות המקורית התקיימה למעלה מאלף שנים בלי מסורת זו.

הקשר בין התנ"ך המשנה והגמרא

ישוע (שמוכר יותר כ"ישו" או בשמו באנגלית Jesus) חי באותה תקופה ולא נמנע מלהשמיע קולו בהקשר של הוויכוח הדתי שאפיין את היהדות בזמנו. כאשר הצדוקים פנו אליו עם שאלה הלכתית לכאורה, ישוע ענה להם,

וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם הֲלֹא טֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אֶת הַכְּתוּבִים וְלֹא אֶת גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים.
(מרקוס יב, 24)

הדברים שישוע אומר כאן נכונים ותקפים גם היום. חז"ל אומנם הכירו את התנ"ך וגם ידעו היטב לצוטט פסוקים ממנו, אולם התורה שבעל פה אותה פיתחו גרמה לכך שהדורות הבאים אחריהם התרחקו במידה משמעותית מהמקור ממנו התפתח הכל – התנ"ך.

אולם עלינו לזכור שבזמן שמסר התנ"ך הוא אחיד וחד משמעי, התלמוד או הגמרא מורכבים מסיכומים של דיונים שנערכו בבתי מדרש (מקום בו נערכו דיונים או וויכוחים הלכתיים על התורה והתנ"ך בכלל). בזמן שבתנ"ך ההכרעות בעניינים חשובים נעשות בידי אלוהים או שליחיו על פי דברו, בתלמוד ובגמרא ההכרעות נעשות על ידי אנשים "חכמים" שבעיקר מסתמכים על תבונתם ומלומדותם הרבה. התלמוד יוצא מנקודת הנחה ש"השכינה" הסתלקה מישראל, אין נביא ואין נבואה ולכן "החכמים" באו למלא את מקומם של אלו, ולדבריהם סמכות ותוקף כעת.

ניסוח היהדות מחדש

חז"ל ניסו לתת לתנ"ך משנה תוקף בתקופה שבה הם חשו שהוא מאבד את הרלוונטיות שלו. עיון קצר בתורה מגלה שיותר מ- 90% ממנה עסק בעניינים של עבודת הקודש בבית המקדש. אם כן, כיצד מקיימים את התורה בימים שאין בית מקדש? הפרושים פירשו את התורה וניסחו את היהדות מחדש כך שניתן יהיה לקיים אורח חיים דתי, גם ללא המקדש וללא קיום התורה כפי שהיא נוסחה במקור, אך עם זיקה לו ומעשים שמעוררים את זכרו.

עד כמה המשנה והגמרא רלוונטים עבורנו כיום?

אולם כיום היהדות חווה מצב הפוך. היהדות ההלכתית מאבדת כל קשר עם המציאות העכשווית בזמן שכתבי התנ"ך הינם רלוונטיים למציאות שלנו כיום יותר מאי פעם. היהדות ההלכתית ומנהיגיה מעולם לא הצליחו לחזות את ההתפתחויות ההיסטוריות המשמעותיות שחווה העם היהודי במרוצת השנים. יתר על כן, הם דחו התפתחותיות משמעותיות במצב האומה שהתבררו מאוחר יותר כהתפתחותיות חיוביות.

בפוסט הבא אנו נראה דרך דוגמאות היסטוריות שונות, כיצד הועיל או הזיק הממסד היהודי הדתי לדברי ימי ישראל.

הקשר ההיסטורי בין היהדות ופילוסופיה אנושית- חלק ב

חורבן בית המקדש השני יוצר וואקום רוחני בעם

מכיוון שבכל הימים האלה לא היה אף נביא אחד שדברו התקבל על העם, הכתות הללו ניסחו לעצמן תיאוריות שונות ותפיסות שונות לגבי סדרי עולם, שלרוב נבעו מתוך וויכוחים פילוסופיים בנוגע לענייני דת ורוח, שלעיתים חיפשו סימוכין בכתבי הקודש. בתקופה בה "דְבַר־יְהוָה… יָקָר" ו"אֵין חָזוֹן נִפְרָץ", והמציאות החברתית והרוחנית השתנתה, אנשים שונים ניסו לאחוז במושכות וליצור סדר במבוכה. אולם לאף אחד מהם לא היה מנדט ברור מאלוהים לעשות כן והפילוג הדתי בעם הגיע לשיאים חדשים.

אחרי חורבן בית המקדש השני, המשבר הרוחני רק הלך והחריף. המרכז הרוחני היהודי העולמי חרב. סדר היום של יהודי ארץ ישראל ואף יהודי העולם השתנה לגמרי. פסקו הקורבנות, פסקו העליות לרגל או לפחות פחתו בצורה משמעותית, נוצר וואקום גדול שהותיר יהודים רבים עם המון סימני שאלה. אף אחד לא ציפה לכך שירושלים תחרב. בני כת הצדוקים נעלמו אט אט, או נטמעו בתוך הפרושים, משחרב המקדש לא היה עוד מקום לתפיסותיהם השמרניות (הם דבקו בתורה הכתובה ודחו את התורה שבעל פה ופירושים חדשניים לתורה ולא האמינו בתחיית המתים).

נוסף, הכהונה ספגה מהלומה קשה, לא היה לכוהנים משכן לכהן בו, הם נותרו מחוסרי עבודה ולפיכך איבדו מסמכותם. גם על כת האסיים מפסיקות העדויות אחרי חורבן המקדש. המרכז הרוחני שלהם נחרב בידי הרומים שגם עינו והרגו רבים מהם.

הכוהנים מאבדים סמכות וכת הפרושים צוברת פופולאריות

אחרי החורבן, במקביל להיעלמות של כתות מרכזיות אלו, הפרושים הפכו להיות הזרם המרכזי ביהדות. הפרושים כינו את עצמם חכמי ישראל. הם פיתחו את התורה שבעל פה, שבאה למעשה למלא את הוואקום הרוחני שנוצר אחרי החורבן. התורה שבעל פה באה למלא את חיי היהודי מחוסר המקדש, מהרגע שהוא פתח את עיניו ועד לפרישתו לישון — במצוות, הלכות ותקנות שונות שמטרתם היא ללוות את האדם בכל מעשה ומעשה. היהדות המודרנית היא מעין המשך של היהדות הפרושית.

בפוסט הבא אנו נבחן בקצרה את השינויים האלה שהתחוללו ביהדות יותר לעומק וננסה לבדוק אם היהדות כיום מקרבת אותנו לתנ"ך ולדבר המקורי של אלוהים או ההיפך?