אמון באלוהים חלק ג'

הביטול של תוצאות הגירוש מגן עדן

ישועתנו מחטא אינה שלמה עד שכל תוצאות הגירוש מגן עדן בוטלו, ונוצר בנו אמון. ייתכן שזה לא יקרה עד שנעבור בחינות רבות. חשוב שתמיד נזכור את המטרה של אלוהים עבורנו: לייצר בנו ביטחון בלתי מעורער באמינות המוחלטת שלו.

ישוע סיפק עבורנו דוגמה מצויינת לאמון. על מנת להשלים את התכנית של אלוהים, אביו לחייו, הוא נמסר לאנשים מרושעים ואכזרים שלא הכירו את אלוהים. הם לעגו לו, ירקו עליו, צלפו בו, הפשיטו אותו מכל בגדיו ונעצו בגופו מסמרים כדי לתלות אותו על צלב. הוא זעק בקול גדול,

אֵלִי אֵלִי לְמָה שְׁבַקְתָּנִי וְהוּא אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי.
(מתי כז, 46)

תוך כדי כל הסבל שלו, אמונו באלוהים לא חדל. בנשמתו האחרונה הוא הפקיד את רוחו בידי אלוהים.

אמון באלוהים

מה אלוהים מחפש?

באמצעות שני הכלים, בחינה ותוכחה, אלוהים מעצב בתוכנו שתי תכונות אופי חשובות: אמון וכושר עמידה. התכונה של כושר עמידה הינה חיונית להישרדות במלחמה הרוחנית. בהמשך נלמד את המשמעות של כך יותר לעומק. כרגע נבחן את זה בחטף.

אמון

ההגדרה למושגים הבסיסיים, חטא וצדקה, מתגבשת כאשר השטן מפתה את אדם וחוה בגן עדן. השטן הוא משמיצן בהגדרה. וזו הפעילות העיקרית שלו.

בראש ובראשונה, השטן משמיץ את אישיותו של אלוהים עצמו. דוגמה לכך נמצאת בשאלתו הראשונה לחוה: "אַף כִּי־אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ, מִכֹּל עֵץ הַגָּן?" (בראשית ג, 1) עם השאלה הזו, השטן ניסה לרמוז שאלוהים היה רודן – שרירותי, בלתי הוגן ואינו אוהב. הוא ביקש להציג את הדברים כאילו שאלוהים חוסם בפניהם מימד נסתר של ידע אשר ייפתח בפניהם אם יאכלו מפרי עץ הדעת. המטרה של השטן היתה לערער את אמונם של אדם וחוה בטוב של אלוהים, כאשר למעשה אלוהים דווקא סיפק להם את כל הטוב, היפה והנעים שבעולם.

ממקום של חוסר אמון בטובו של אלוהים, עברו אדם וחוה לחוסר אמונה בדברי אלוהים ומשם לחוסר ציות. אלה היו שלושת השלבים בנפילתם:

1. חוסר אמון
2. חוסר אמונה
3. אי ציות

באמצעות אמונה במשיח, אלוהים סיפק לנו פדות שמבטלת את התוצאות האיומות של חטא אדם וחוה. הפדות משנה חוסר אמונה לאמונה, חוסר ציות בציות וחוסר אמון באמון. בשלב הראשון, אמונה מובילה לציות. אף על פי כן, התהליך אינו מושלם עד שהאמונה מפתחת אמון באלוהים.

אמון באלוהים חלק ב'

מה ההבדל בין אמונה לאמון?

תשובה אפשרית, מחוץ לתחום התיאולוגיה היא שאמונה = מעשה; אמון = גישה פנימית. (המטיף סמיט וויגלסוורט הדגיש תמיד את העובדה שאמונה זה מעשה.) מזמור תהילים ל"ז מבהיר בפנינו את ההבדל בין אמונה כמעשה ואמון כגישה פנימית:

גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה.
(תהילים לז, 5)

הביטוי "גּוֹל עַל־יְהוָה" מציין מעשה של אמונה; הביטוי הבא, " וּבְטַח עָלָיו," מציין גישה של אמון כלפי אלוהים, כהמשך לפעולת האמונה הראשונית. לאחר מכן, "וְהוּא יַעֲשֶׂה." אלוהים לוקח שליטה על כל העניינים.

זה ממש כמו להפקיד כסף בפיקדון בבנק. אתה מבצע את ההפקדה אצל פקיד הבנק ומקבל קבלה. כך גם עם מעשה אמונה. לאחר ההפקדה, אתה לא מתהפך כל הלילה במחשבה שאינך יודע היכן כספך ומה יהיה איתו. אתה פשוט שומר את הקבלה ולא דואג. זה אמון. מאמינים רבים לוקחים את הצעד הראשון, ומבצעים איזושהי פעולת אמונה, אולם הם אינם שומרים על גישה של אמון כלפי אלוהים. מוזר לגלות שלרבים מאיתנו קל יותר לבטוח בבנק ארצי מאשר באלוהים שבשמים!

לפיכך, אלוהים משתמש במבחן ובתוכחה כדי להפיק מאיתנו גישה של אמון כלפיו. זה היה נכון גם עם איוב. בתוך כל הקשיים שעברו עליו, הוא אישר:

הֵן יִקְטְלֵנִי (אם אלוהים יהרוג אותי) לֹו אֲיַחֵל… (אני אמשיך לייחל לו)
(איוב יג, 15)

הגישה של איוב, גישה של אמון באלוהים, אפשרה לו להרים לרגע את מבטו מעל למימד הזמן ולהביט לעבר הנצח והתקומה מהמתים.

וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי; וְאַחֲרוֹן, עַל־עָפָר יָקוּם׃ וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ־זֹאת; וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׃ אֲשֶׁר אֲנִי אֶחֱזֶה־לִּי, וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא־זָר; כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִי׃
(איוב יט, 25-27)

מדוע חשוב האמון?

חשיבותו של האמון היא בכך שהאמון שלנו חושף את הדרך בה אנו מעריכים את האופי של אלוהים. ברגע שאדם וחוה נכנעו לפיתוי השטן, המעשים שלהם זעקו בקולי קולות את מה שהם לא ביטאו במילים: "אלוהים אינו צודק ואינו אוהב. הוא אינו הוגן כלפינו. אי אפשר לבטוח בו."

בחינה או תוכחה – חלק ג'

בחינה או תוכחה? אני עדיין לא בטוח

כמאמינים, כולנו נעבור בחינות ותוכחות. ייתכן שנחווה אותם בצורות שונות: משבר בריאותי או כלכלי; משבר במערכת יחסים; דחייה או רדיפה בעקבות אמונתנו; מנהרה ארוכה וחשוכה בלי אור בקצה. לפעמים נבין כיצד יד אלוהים פועלת ולפעמים לא נהיה בטוחים מה בדיוק קורה איתנו. במקרה כזה, ליתר ביטחון, אני מוצא שכדאי להתייחס לכלל האפשרויות. להלן רשימה קצרה של מספר צעדים שניתן לנקוט:

1. תשובה לאלוהים

תשובה לאלוהים הינה העקרון הבסיסי ביותר באמונה במשיח שמטיפים במרבית הזמן מדלגים עליו. המילים "רק תאמינו" נשמעים נחמד, אולם אין עקרון כזה בכתובים. הברית החדשה לכל אורכה נושאת את המסר הזה: קודם תשובו לאלוהים, אחר כך תאמינו. עלינו לבקש מאלוהים לחשוף כל חטא שנוכח בחיינו. אם אנו רגישים להדרכתו, הוא יאיר את דרכנו. כל אמונה אחרת שאינה נובעת מתשובה לאלוהים תחשב לתרמית אנושית. היא אינה מניבה את התוצאות שנובעות מאמונה טהורה.

תשובה כנה דומה לרכב שמבצע פרסה. אתה מבין שלא חיית כמו שצריך. אתה עוצר את הכל ועושה פרסה. אם בסופו של דבר אתה לא נוסע בכיוון ההפוך, לא באמת שבת לאלוהים.

2. מחוייבות

על-פי האיגרת אל הרומים י, 9 קיימים שני תנאים בסיסיים לישועה: להאמים שאלוהים הקים את ישוע מהמתים; להודות בפינו שישוע אדון.
כאשר אנו מודים שישוע הוא אדון, אנו מעניקים לו שליטה בלתי מוגבלת בחיינו — זמננו, כספנו, כישורנו, סדרי העדיפויות שלנו ומערכות היחסים שלנו. אסור לנו לשמור לעצמנו כלום. אם ישוע אינו אדון על הכל, מישהו פעם אמר, אז הוא אינו אדון בכלל.

3. גישה נכונה לכתובים

השטן הצליח להפיל את אבותינו הקדומים עם השאלה, "אַף כִּי־אָמַר אֱלֹהִים…." כלומר, הוא הטיל ספק בדבר של אלוהים. (ר' בראשית ג, 1.) ישוע קבע את הסמכות העליונה של הכתובים כאשר הוא קרא להם "דְּבַר הָאֱלֹהִים" והוסיף "וְהַכָּתוּב לֹא־יוּפָר…" (יוחנן י, 35). גם שאול קבע "כִּי כָל־הַכָּתוּב נִכְתָּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים…" (2 לטימותיאוס ג, 16) אף אחד מאיתנו אינו יכול להרשות לעצמו להטיל ספק בדבר אלוהים. זוהי דרך בטוחה לאבדון בימינו, כפי שקרה גם לאדם וחוה.

4. מערכות יחסים טובים

הבנה נכונה של הכתובים מהווה בסיס לאמונה במשיח. ההבנה הזו תניב מערכות יחסים טובים. מערכות היחסים שלנו בהכרח ישקפו את האמונה שאנו מצהירים. ישוע שם דגש מיוחד על הצורך בניהול מערכות יחסים טובות. הוא נתן הוראות מפורשות כיצד לנהוג עם מאמין אחר שחוטא לנו. (ר' מתי יח, 15-17.) בדרשה על ההר, הוא הזהיר:

מַהֵר הִתְרַצֵּה לְאִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַדֶּרֶךְ אִתּו…

הוא אף חתם את התפילה לדוגמה שלו באזהרה חמורה:

וְאִם לֹא תִמְחֲלוּ לִבְנֵי אָדָם גַּם־אֲבִיכֶם לֹא־יִמְחַל לְחַטֹּאתֵיכֶם.
(מתי ו, 15)

לנוכח בחינה או תוכחה, חשוב שנבדוק את מערכות היחסים שלנו לוודא שאיננו מחזיקים במרירות או בטינה או חוסר סליחה בליבנו. כמו כן, חשוב לזכור כי לעולם לא נוכל לקיים מערכות יחסים טובים עם האנשים הלא נכונים. שאול דיבר על זה באיגרת הראשונה לקורינתים טו, 33:

אַל־נָא תַּתְעוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם חֶבְרַת אֲנָשִׁים רָעִים תַּשְׁחִית מִדּוֹת טֹבוֹת.

לא נוכל לחיות חיים קדושים בעת שאנו בוחרים להקיף את עצמנו באנשים שאינם קדושים. עלינו להתיר לאלוהים לקטוע מערכות יחסים כאלה עם חרב הרוח שלו, הדבר הכתוב.

קץ לקללת התורה

כיצד לקבל את מלוא האספקה של אלוהים לאחר השחרור מקללת התורה

1. חפשו את האמיתות האלה בעצמכם בתנ“ך ובברית החדשה.
2. המשיכו ודרשו אישור בכתובים להיבט המסוים של ההחלפה שעונה על צורכיכם.
3. המשיכו לחזק את אמונתכם על־ידי כך שתודו לאלוהים על מה שהוא סיפק.

ככל שתודו יותר לאלוהים, כך תאמינו יותר במה שהוא עשה עבורכם. וככל שתאמינו, כך תבקשו להוסיף ולהודות לו. 2 הדברים האלה — להאמין ולהודות, להודות ולהאמין, הם כמו מדרגות ספירליות שיובילו אתכם תמיד יותר ויותר למעלה, לאספקה המלאה של אלוהים.

 

 

קללת התורה || חטא שלא נסלח

החטא שלא נסלח מהווה מחסום

^{ישנו מחסום עימו כולנו צריכים להתעמת — המחסום של חטא שלא נסלח. האם יש לכם ביטחון מוחלט שחטאיכם נסלחו בגלל הקורבן של ישוע? אם לא, זהו המקום ממנו אתם צריכים להתחיל.}

^{אפשר לשאת לאלוהים תפילה פשוטה:}

^{אלוהים, אני מכיר/ה בכך שאני חוטא/ת ושישנו חטא שלא נסלח בחיי. אך אני מאמין/נה שישוע נענש על־מנת שלי ייסלח, ועל כן אני מבקש/ת ממך כעת: סלח לכל חטאי, בשם ישוע המשיח.}

טיהור וסליחה מובטחים לנו

^{מובטח לנו בדבר אלוהים ש”אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה.” (ראשונה ליוחנן א, 9)}

^{האמינו לדברו! האמינו שברגע זה ממש הוא אכן סלח לכל חטאיכם!}

כיצד עלינו להגיב?

^{הדרך שבה אתם צריכים להגיב מיד, היא בביטוי הפשוט והטהור ביותר של אמונה אמיתית: לומר “תודה!”.}

^{עשו זאת כעת! אמרו “תודה לך! תודה לך, אדון ישוע, על כל מה שעשית עבורי! איני מבין/נה לגמרי, אבל אני מאמין/נה, ואסיר/ת תודה.”}

^{כאשר מחסום החטא הוסר, נפתחה עבורכם הדרך להיכנס אל כל מה שאלוהים סיפק עבורכם דרך הצלב.}

^{בדיוק כמו סליחת החטאים, כל אספקה כזו צריכה להתקבל דרך אמונה פשוטה בדבר אלוהים.}

קללת התורה || מלוא הזוועה

מלוא הזוועה של הקללה שבאה על ישוע

^{ישוע נדחה בידי אנשי עירו שלו, נבגד בידי אחד מתלמידיו וננטש בידי השאר (שאחדים מהם שבו מאוחר יותר ללוות את ייסוריו האחרונים). הוא היה תלוי עירום בין שמים לארץ. גופו היה ממוטט מהכאב של אינספור פגיעות, הנפש שלו שקעה מנטל האשמה של האנושות כולה. האדמה דחתה אותו והשמים לא הגיבו לזעקתו. כשהשמש ירדה והחשכה כיסתה אותו דם חייו ניגר החוצה על הקרקע הסלעית המאובקת. אף־על־פי־כן, מתוך החשכה, רגע לפני שנפח את נפשו, באה מפיו זעקת ניצחון אחת סופית: “נשלם!”}

^{המילה “נשלם”, במקור ביוונית, הינה פועל בזמן הווה שמשמעו להביא משהו לכדי גמר או שלמות. לחילופין אפשר לומר: “זה הושלם באופן מושלם” או “זה לגמרי גמור”.}

^{ישוע לקח על עצמו כל תוצאה רעה שהמרד הביא על האנושות. הוא מיצה כל קללה הנובעת מהפרת החוק של אלוהים. כל זאת כדי שאנו, בתמורה, נוכל לקבל כל ברכה הראויה לציות שלו. קורבן כזה הינו מדהים בהיקפו, ועם זאת מופלא בשל הפשטות שלו.}

^{האם אתם מסוגלים לקבל באמונה את ערך הקורבן הזה של ישוע, ואת כל מה שהוא השיג עבורכם? האם אתם נחושים כעת לזכות למלוא האספקה של אלוהים?}

תשובה לסבל הנפשי של האדם

סבלות רגשיים הנובעים מחטאי האדם

^{ההחלפה שאירעה על הצלב כללה גם את סוגי הסבל הרגשי שנובעים מחטאי האדם. גם בהיבט זה ישוע נשא את הרע כדי שאנו בתמורה נוכל ליהנות מהטוב. שתיים מבין הפגיעות האכזריות ביותר שבאות עלינו בשל פשעינו הינן בושה ודחייה. שתי אלה באו על ישוע בהיותו על הצלב.}

בושה

^{בושה יכולה להשתנות בקיצוניות ממבוכה חמורה לתחושה קשה של חוסר ערך, המונעת מבן־אדם מערכות יחסים משמעותיות עם אלוהים או עם בני־אדם. אחד הגורמים השכיחים בימינו לתחושות של חוסר ערך הינה התעללות מינית או הטרדה מינית בילדות. קורבנות ההתעללות סובלים בדרך־כלל מצלקות היכולות להירפא רק בחסד אלוהים.}

ישוע נשא בושה על הצלב

^{כאשר דיבר אודות ישוע על הצלב, אמר כותב האיגרת אל העברים כי הוא “סָבַל אֶת הַצְּלָב וַיִּבֶז הַחֶרְפָּה.” (אגרת אל העברים יב, 2) הוצאה להורג על צלב הייתה הדרך המבישה ביותר מכל צורות ההוצאה להורג, ונועדה לפושעים מהסוג השפל ביותר. בגדיו של המוצא להורג הופשטו מעליו, והוא נחשף עירום למול כל העוברים ושבים, שלעגו ולגלגו. זו הייתה הבושה הגדולה שישוע נשא כשהוא נתלה על הצלב. (מתי כז, 35־44)}

^{תחת הבושה שישוע נשא, מטרתו של אלוהים היא להוביל את אלה הבוטחים בו לחלוק את כבודו הנצחי. באיגרת אל העברים ב, 10 אומר הכותב:}

^{כִּי הוּא [אלוהים]… בְּהַנְחֹתוֹ בָנִים רַבִּים לְכָבוֹד נָאֶה הָיָה לוֹ לְהַשְׁלִים בְּעִנּוּיִם אֶת שַׂר יְשׁוּעָתָם [זהו ישוע].}

^{הבושה שישוע נשא על הצלב סללה את הדרך לכל מי שבוטחים בו להשתחרר מהבושה של עצמם. לא זו בלבד, בנוסף הוא חולק איתנו את הכבוד השייך לו בזכות נצחית!}

שפע כלכלי וחומרי מאת אלוהים

כיצד לזכות בשפע של אלוהים

וֵאלהִֹים יָכֹל לְהַׁשְפִּיעַ עֲלֵיכֶם חֶסֶד שֶיִּהְיֶה לָכֶם בְּכָל עֵת דֵּי סִפּוּקְכֶם בַּכֹּל וְתֹותִירוּ בְּכָל מַעֲשֶׂה טֹוב.

שאול מקפיד כל העת להדגיש כי היסוד היחיד להחלפה הוא חסד האלוהים. לא ניתן לזכות לשפע כזה בשום דרך אחרת. ניתן לקבל זאת על־ידי אמונה בלבד. לעיתים קרובות ה“שפע“ שלנו יהיה כמו זה של ישוע בהיותו על הארץ. לא יהיו ברשותנו סכומי כסף גדולים, אולם יהיה לנו די לצרכינו ומעט יותר, כדי לדאוג לצורכיהם של אחרים.

סיבה חשובה לשפע כזה נמצאת בדבריו של ישוע המצוטטים במעשי השליחים כ, 35:

”טֹוב אֲׁשֶר תִּתֵּן מִׁשֶּתִּקָּח.“

המטרה של אלוהים היא שכל ילדיו יוכלו ליהנות מברכה גדולה. על כן הוא נותן לנו אספקה שתכסה את צרכינו ותספיק גם לצורכיהם של אחרים. ניתן לסכם כך היבט חמישי זה של ההחלפה:

• ישוע נעשה עני בעוניינו כדי שאנו נתעשר בעושרו.

מעוני לעושר עפ"י התורה והברית החדשה

החלפה שהתרחשה על הצלב: עושר תחת עוני

כִּי יֹדְעִים אַתֶּם אֶת חֶסֶד אֲדֹנֵינוּ יֵׁשוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּהְיותֹוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה רָשׁ בַּעֲבוּרְכֶם לְמַעַן תַּעֲשִׁירוּ עַל־יְדֵי רִישׁוֹ.

ישוע נעשה עני כדי שלנו, בתמורה, ניתן יהיה להפוך לעשירים.

מתי ישוע נעשה עני?

אנשים מסוימים מתארים את ישוע כאדם עני, אבל זה לא מדויק. הכיסים שלו לא היו מלאים בשטרות של כסף, אבל מעולם לא חסר לו דבר. כשישוע שלח את תלמידיו לצאת לבדם, גם הם לא חסרו דבר. (ר‘ לוקס כב, 35.) ולא זו בלבד שלא היו עניים, אלא שהוא ותלמידיו נהגו דרך קבע לתת לעניים. (ר‘ יוחנן יב, 4-8, 29.)

השיטות של ישוע להשיג כסף ומזון

אכן, השיטות של ישוע להשגת כסף היו לעיתים לא שגרתיות, אבל לכסף אותו ערך אם הוא נמשך מהבנק או מפיו של דג! (ר‘ מתי יז, 27.) השיטות שלו לאספקת אוכל גם היו לא שגרתיות, אבל אדם היכול לספק ארוחה מזינה 5,000 איש + הנשים והטף, לבטח לא ייחשב עני על־פי הסטנדרטים הרגילים! (ר‘ מתי יד, 15-21.)

תפיסת אלוהים ל"שפע"

ישוע בחייו על פני הארץ היווה עבורנו דוגמה מובהקת ל“שפע“ כפי שמוגדר בתנ“ך ובברית החדשה. היה לו תמיד כל מה שנזקק לו כדי לעשות את רצון האלוהים. ואף מעבר לכך: הוא נתן בכל עת לאחרים, והאספקה שלו מעולם לא אזלה.

מתי, אם כן, נעשה ישוע עני בעדנו?

על הצלב. בספר דברים כח, 48 משה מסכם עוני מוחלט ב-4 מילים: רעב, צמא, עירום, חוסר כל. ישוע חווה כל זאת על הצלב.

• הוא היה רעב. הוא לא אכל קרוב ל-24 שעות.
• הוא היה צמא. אחד הדברים האחרונים שאמר היה: ”צמאתי!“ (יוחנן יט, 28)
• הוא היה עירום. החיילים לקחו ממנו את כל בגדיו. ( (יוחנן יט, 23)
• הוא היה חסר כל, לא נותר ברשותו דבר. לאחר מותו הוא נקבר בגלימה מושאלת ובקבר מושאל. (ר' לוקס כג, 50-53.)

כך ישוע, באופן מדויק ומושלם, נשא למעננו בעוני גמור.