פדות מבית עבדים, אגודת אזוב ודם השה

פדויים מבית עבדים

יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה, אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר.
תהילים קז, 2

משלתי את המשל הבא לפני קבוצת מאורים פולינזים (ילדים מניו זילנד), שידועים במלאכת חריטת עץ, כדי להמחיש להם את המחיר שישוע שילם לפדות אותנו מחטאינו.

ילד אחד חרט בעץ ספינה יפיפייה. הוא הלך לים להשיט את הספינה שחרט, אולם הגלים סחפו את הספינה הקטנה לים הפתוח. הילד נאלץ לשוב לביתו בלי ספינתו.

לאחר זמן מה, הגלים שוב שטפו את הספינה חזרה אל החוף. איש אחד מצא אותה והבחין ביופייה. הוא החליט למכור אותה לחנות. בעלי החנות ניקו אותה והציגו אותה למכירה בחלון הראווה.

הילד הבחין בספינתו עומדת למכירה בחלון הראווה. הוא היה בטוח שזו הספינה שהוא עצמו עשה. יחד עם זה, לא הייתה לו שום דרך להוכיח את בעלותו. הוא הבין שאם הוא רוצה לקבל בחזרה את הספינה שלו, הוא ייאלץ לשלם עבורה את המחיר שבעל החנות מבקש.

הילד עבד בעבודות רבות כדי להרוויח את הכסף שנדרש לו כדי לקנות בחזרה את ספינתו. הוא שטף מכוניות, ניקה בתים ועבד בכל מה שבא ליד. כאשר הוא צבר מספיק כסף, הוא הלך לחנות וקנה את ספינתו. הוא החזיק אותה בידיו, חיבק אותה ואמר, את שייכת לי! עשיתי אותך וקניתי אותך!

תדמיינו את עצמכם במקום הספינה. ייתכן שאתם מרגישים נחותים ובזויים; ייתכן שאתם מהרהרים אם לאלוהים אכפת בכלל מכם. האדון אומר לכם, אתם שייכים לי כפליים. עשיתי אתכם וקניתי אתכם; אתם שייכים לי לגמרי.

כך בני ישראל ירגישו אחרי 400 שנה של עבדות במצרים, וכל כל אחד מאיתנו מרגיש אחרי שנים של חטא וניתוק מאלוהים.

מבית עבדים לבית המלך

אלוהים פדה אותנו על מנת שלא נהיה עוד ביד השטן אלא ביד האדון ישוע.

לָתֵת תּוֹדָה לְאָבִינוּ הַמְזַכֶּה אֹתָנוּ בְּחֵלֶק נַחֲלַת הַקְּדשִׁים בָּאוֹר. אֲשֶׁר הוּא חִלְּצָנוּ מִמֶּמְשֶׁלֶת הַחשֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ לְמַלְכוּת בֶּן אַהֲבָתוֹ.
(קולוסים א, 12-13)

זאת עובדה שאלוהים שחרר אותנו משלטון החושך, כלומר מממלכת השטן, והעביר אותנו לממלכת המשיח. לכן יש לנו פדות, חטאינו נסלחו. איננו שוהים בשטח השטן ואיננו תחת מרותו. לעומת זאת, מי שאינו מאמין, מי שדוחה את המשיח, הסוררים ואלה שאינם מצייתים, מצויים תחת סמכותו של השטן באופן לגיטימי. אנו המאמינים במשיח איננו תחת סמכותו.

האמת היא שמהרגע שבו שבנו לאלוהים ונכנענו לישוע המשיח, וקיבלנו אותו כאדון על חיינו, הועברנו — בגוף, בנפש וברוח — מתוך ממלכת השטן אל ממלכתו של המשיח. אלו הן עובדות ממשיות. אנחנו מאמינים בעובדות שמקורן בתחום הרוחני והבלתי נראה של דבר אלוהים מפני שאנו כבר לא נשלטים על-ידי החושים הפיזיים שלנו. מגן האמונה מכסה כל תחום בחיינו. שום חץ בוער לא צריך לחדור את המגן הזה. (ר אפסים ו, 16.)

באמצעות דם השה, נסלחו לנו חטאינו

באיגרת אל האפסים א, 7, אנו קוראים על אספקה שניתן לקבל באמצעות דם ישוע:

אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפִּדְיוֹם בְּדָמוֹ וּסְלִיחַת הַפְּשָׁעִים כְּרֹב חַסְדּוֹ.
(אפסים א, 7)

סליחה עבור החטאים שלנו הושגה עבורנו באמצעות הדם של ישוע. השווה בין פסוק זה לדברי ישוע בסעודה האחרונה המתועדת במתי כו, 28, היכן שהוא נתן לתלמידיו לשתות יין, שסימל את דמו:

כִּי זֶה הוּא דָּמִי דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים.
(מתי כו, 28)

באיגרת אל העברים ט, 22, נאמר שבלי שנשפך דם, אין סליחת חטאים או כפרה. לפיכך דמו של ישוע נשפך על מנת שחטאינו יסלחו לנו.

שימו לב שבאפסים א, 7, שאול כרך את שני הדברים יחד: פדות באמצעות הדם של ישוע וסליחת חטאים. חשוב מאוד להבין את העיקרון הזה, מפני שמלוא זכויות הפדות יינתנו לנו אך ורק במידה שבה חטאינו נסלחו.

לכסות היטב את משקופי הבית

אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפִּדְיוֹם בְּדָמוֹ וּסְלִיחַת הַפְּשָׁעִים כְּרֹב חַסְדּוֹ.
אפסים א, 7

אם נסלחו לנו כל חטאינו, יש לנו את מלוא זכויות הפדות מאת אלוהים. למרות זאת, אם ישנו חטא שלא התוודנו עליו בחיינו (ולפיכך לא נסלח לנו), אז אין לנו את זכויות הפדות באותו התחום בחיינו. לשטן עדיין יש טענות נגדנו באותו התחום. אם לשטן יש איזושהי טענה הוא לא יניח לזה. העיקרון הזה הוכח בפניי פעמים רבות כאשר עבדתי עם אנשים שנזקקו לשחרור מרוחות רעות. השטן לא יוותר על התביעה שלו. גם אם תצעק עליו או תצום שבוע ימים, לא תוכל לשנות את המצב, מפני שהשטן יודע שיש לו טענה לגיטימית נגדך, מאחר ועדיין לא סידרת את המצב.

דרך שכיחה נוספת שבה מאמינים במשיח מאפשרים לשטן לטעון טענות ליגיטימיות בחייהם, היא על-ידי כך שהם לא סולחים לאחרים. ישוע מלמד אותנו בברית החדשה שסליחת אלוהים בחיינו פועלת באותה מידה שבה אנו סולחים לאחרים.

וּמְחַל לָנוּ עַל חֹבוֹתֵינוּ כַּאֲשֶׁר מָחַלְנוּ גַּם־אֲנַחְנוּ לְחַיָּבֵינוּ.
(מתי ו, 12)

אין לנו את הזכות לבקש סליחה מאלוהים מעבר למידה שבה סלחנו לאחרים. (ר פסוקים 14-15.) אם ישנם אנשים שלא סלחנו להם, זאת המידה שבה גם אנחנו לא נחווה סליחה על-ידי אלוהים. במילים אחרות, כל תחום של חוסר סליחה בחיינו הוא תחום שבו לשטן יש טענה ליגיטימית נגדנו. לא משנה מה תעשה, לא תוכל לגרש את השטן מהחיים שלך לפני שסלחת לכל מי שטרם סלחת לו.

המילה סליחה היא אחת המילים היפות ביותר בכל השפות. מה הופך את המילה הזו ליפה וייחודית? אולי התוצאות שנובעות ממנה: פיוס, שלום, שלווה, הבנה, התחברות. העולם שלנו כיום זקוק נואשות לדברים הללו!

לעומת זאת, מהן התוצאות הנובעות מהכשלון או הסירוב שלנו לקבל או להעניק סליחה? מרירות, מריבה, חוסר שיתוף פעולה, שנאה ומלחמה. לעתים נדמה שהמין האנושי כולו מוצף ונכנע לכוחות מרושעים ושליליים כגון אלה. אם נצליח להתעלות על המצב הזה, זה יקרה רק במידה שבה אנו לומדים ומיישמים את עקרונות הסליחה של אלוהים בחיינו.

הכתובים מציגים שני כיוונים לסליחה. שני הכיוונים מיוצגים על-ידי הסמל העיקרי של הברית החדשה: הצלב.  הצלב מורכב משני מוטות — האחד אנכי והשני מאוזן — והם מייצגים את שני כיווני הסליחה. המוט האנכי מייצג את הסליחה שכולנו זקוקים לקבל מאלוהים, שמתאפשרת לנו אך ורק על-ידי הזדהות עם הקורבן והתקומה של ישוע המשיח. המוט המאוזן מייצג את מערכות היחסים שלנו עם בני אדם אחרים, ואת הסליחה שהיא גם בת שני הכיוונים במקרה הזה: הסליחה שעלינו לקבל מאחרים והסליחה שעלינו להעניק לאחרים. שוב, המקום היחיד שבו ניתן לנו החסד לקבל ולהעניק סליחה הינו הצלב.

פדות מוחלטת

אחד מההיבטים הנפלאים ביותר באישיותו של אלוהים הוא שכאשר אלוהים סולח, הוא עושה כן זה באופן מוחלט ושלם. הנביא מיכה כתב על זה:

מִי אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ. לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.  יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם.
(מיכה ז, 18-19)

האין זה מדהים? כל דבר רע שאי פעם עשינו – כל דבר שיכול שאי פעם גרם לנו לחוש אשמה, כל טענה שהאויב יכול היה לטעון נגדנו אי פעם – אלוהים רומס את כל זה תחת רגלו ומשליך את זה למצולות הים.

מישהו פעם אמר שכאשר אלוהים משליך את עוונותיך לים, הוא גם מניח שלט בו כתוב: אסור לדוג! לעולם אל תנסה לחזור ולהקים משהו שאלוהים כבר קבר. אם אלוהים סלח לך אז נסלח לך. אין עוד שאלות. סליחת אלוהים הינה טוטאלית. אלוהים דרך הנביא ישעיהו אל עמו:

אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי; וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר.
(ישעיהו מג, 25)

כאשר אלוהים סולח לנו, הוא מוחק כל תיעוד של החטאים שלנו; אנחנו פותחים דף חלק. לאלוהים יש זיכרון מצוין. למרות זאת, הוא יכול לבחור שלא לזכור משהו. כאשר הוא סולח, הוא גם שוכח!

כולנו זקוקים לסליחה של אלוהים

להיבט האנכי של הסליחה, הסליחה שמגיעה רק מאלוהים, אנו זקוקים הכי הרבה. יחד עם הסליחה מאלוהים מגיעה ברכה מיוחדת. תיאור מדהים של הברכה הזו ניתן לנו על ידי דוד בתהילים לב, 1-2:

לְדָוִד, מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה.
אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.

המונח "אַשְׁרֵי" מצביע על ברכות רבות מהן נהנה האדם שפשעיו נסלחו לו, שחטאיו כוסו על ידי אלוהים.

חשוב להבחין בכך שהכתובים אינם מדברים על אדם שאינו זקוק לסליחת אלוהים. הכתובים מאוד ברורים בעניין זה, אין אדם שאינו זקוק לסליחה של אלוהים, בלי יוצא מן הכלל. במזמורים אחרים, דוד אומר שאין אדם שלא חטא. כולנו חטאנו. לכן כולנו זקוקים לסליחה. השאלה שנשאלת לא תהיה אם אנו זקוקים לסליחת חטאים, אלא אם אנחנו מוכנים לקבל אותה.

במזמור לב, 3-5, דוד גולל את חווייתו האישית:

כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי, בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם.
כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.
חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה.

אני באופן אישי מאמין שדוד התייחס בדבריו אלו לחטא שלו עם בת-שבע, אשת אוריה החיתי. זה היה מצב איום, שבו דוד נאף ולאחר מכן רצח כדי להסתיר את הניאוף. דוד נהג כמו רבים מאיתנו. למשך תקופה ארוכה, הוא לא התמודד מול חטאו, והוא ניסה להתעלם ממנו. בפסוקים הבאים, דוד ממשיך וכותב על חווייתו:

עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים, אֵלָיו, לֹא יַגִּיעוּ.
אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט, תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
(פסוקים 6-7)

זה אף פעם לא מאוחר להתוודה לפני אלוהים על חטא ולבקש ממנו מפלט בישועתו. הוא ימלט אותנו מחטאותינו אם רק נודה בהם ונשוב מהם (נעזוב אותם).

אגודת האזוב – העדות שלנו

כעת נבחן את הפסוק הזה אודות הדם של ישוע, ונראה כיצד ניתן ליישם אותו באמצעות העדות האישית שלנו שהיא כמו אגודת אזוב (הצמח בעזרתו מרחו בני ישראל את דם השה על משקופי דלתות ביתיהם במצרים). בעדות האישית שלנו יכולה לשמש אותנו בכל מצב וצורך בחיינו.

הפסוק הזה מצביע על שני דברים שיש לנו בזכות דם ישוע, אם אנחנו במשיח (אם אנחנו תופסים מחסה תחת שמו, וולא מנסים לחיות חיים עצמאיים ובלתי תלויים באלוהים). זכור, אם אינך במשיח, אם אינך מפקיד את חייך בידיו, אין לך חלק בדברים האלה. בליל הפסח הראשון, במצרים, דם השה לא עזר למי ששהה מחוץ לביתו. רק בתוך בתיהם בני ישראל היו מוגנים, וכמו כן רק בתוך המשיח אנו יכולים לקבל פדות וסליחת חטאים.

אני מכיר את הפסוק מאפסים א, 7 בעל פה. אני יכול לצוטט אותו גם באמצע הלילה בחושך מוחלט. אני חי עם הפסוק הזה. אגודת האזוב שמורה בידי. אין כמעט יום שאני לא משתמש בו בחיי האישיים. גיליתי שהוא עושה את העבודה.

אֲבָל אִם־נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר כַּאֲשֶׁר הוּא בָאוֹר הִנֵּה נִתְחַבַּרְנוּ יָחַד וְדַם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ יְטַהֲרֵנוּ מִכָּל־חֵטְא.
ראשונה ליוחנן א, 7

בפסוק הזה ישנם שלושה פעלים שהם בהווה מתמשך: נתהלך, נתחברנו, יטהרנו. אנו חייבים לשים לב לכך. אם נמשיך ונתהלך באור, אנו נמשיך ונתחבר אחד עם השני, והדם של ישוע המשיח ימשיך ויטהר אותנו.

חשוב מאוד להבין שזה מותנה. אם נמשיך ללכת באור של דבר אלוהים ונציית למה שהוא אומר, התוצאה הראשונה היא התחברות בריאה שלנו עם אחרים באמונה. אם לא נתהלך באור, לא תהיה לנו התחברות. אם אין לנו התחברות, אנחנו לא הולכים באור. אולם אם אנו הולכים באור ויש לנו התחברות אז הדם של ישוע ממשיך ושומר עלינו טהורים ללא הרף.