מי יכול לחוות הצלחה אמיתית?
ערכתי בראשי השוואה בין סוף חייהם של חמשת מלכי התנ"ך לבין סוף חייהם של ישוע ותלמידיו. "מה המפתח?", שאלתי, "לבניית אופי שיכול להוביל להצלחה אמיתית?" אלוהים הדריך אותי לשני פסוקים.
…רַק אֲחַוֶּה דַעְתִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר־חַנַּנִי הָאָדוֹן לִהְיוֹת נֶאֱמָן.
(ראשונה לקורינתים ז, 25)
ראיתי שכדי להיות נאמן, עלי להיות תלוי לגמרי בחן (רחמים) של אלוהים. אינני יכול להיות תלוי בשום דבר אחר: ברקע האקדמי שלי, בהישגים שלי מהעבר, במתנות הרוחניות שלי, בשנות הנסיון שלי בשרות למשיח. ישנו רק דבר אחד שיכול לשמור אותי נאמן: רחמי האל. חשוב שבאופן מודע ועקבי אני אשים במרכז חיי את הצורך להיות תלוי לגמרי ברחמי אלוהים. עליי לעמוד על המשמר נגד כל דבר שיכול לטשטש או להקהות את תחושת התלות שלי באלוהים. בייחוד עליי להשמר מגאווה מכל צורה שהיא, שזה למעשה תלות בעצמי.
הפסוק השני שקבלתי הוא מיוחנן ד, 34:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ מַאֲכָלִי עֲשׂוֹת רְצוֹן שֹׁלְחִי וּלְהַשְׁלִים מַעֲשֵׂהוּ.
המזון של ישוע – המקור לחייו ולכוחו – היה הנחישות הגמורה שלו לעשות את רצון האל בחייו, עד הסוף. זאת הצלחה אמיתית, אליה אתם ואני חייבים לשאוף.