להדק את האחיזה במגן הביטחון באלוהים

אם תצליח לשכנע אנשים שכלכלת המדינה עומדת לקרוס, וכולם ידברו על זה, מה תהיה התוצאה? קרוב לוודאי שהכלכלה באמת תקרוס! הסיבה הפשוטה לכך היא שקיים יסוד אחד בסיסי שעליו הכלכלה עומדת: ביטחון. וזה נכון גם לגבי כל סוג אחר של מערכת: כלכלית, פוליטית ורוחנית. ברגע שהביטחון במערכת מתערער, היא באופן וודאיי תקרוס.

בכתבה זו נבחן שלושה נושאים הקשורים לביטחון:

  1. ביטחון באלוהים
  2. ביטחון כלפי מאמינים אחרים
  3. אזהרות בכתובים נגד אובדן הביטחון שלנו

ביטחון באלוהים

נתחיל עם מספר דוגמאות לביטחון באלוהים, קודם מהתנ"ך ואחרי זה מהברית החדשה. אם תקראו את הפסוקים הבאים באמונה, הלב שלכם יתמלא בביטחון אמיתי.

בתחילת המזמור, כ״ז, בתהילים, ישנה הצהרת ביטחון וניצחון בעלת עוצמה רבה:

יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא? יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד?
בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. (פס׳ 3-1)

סוד הניצחון של דוד, שליווה אותו כל חייו, היה הביטחון הגדול שהיה לו באלוהים. לא משנה מה קרה — אם האויב היה יוצא נגדו בכדי לטרוף את בשרו, או צבאות שלמים התאחדו נגדו במלחמה — הוא בטח לגמרי באלוהים.

במשלי ג, 26-23 אנחנו רואים הפגנת ביטחון יפיפיה נוספת.

אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף. אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד; וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ. אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא; כִּי יְהוָה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד.

הכתובים באופן קבוע מלמדים שאנשי אלוהים אינם צריכים לפחד. זאת הסיבה שיש להסתייג מכל לימוד או נבואה שגורמים לאנשי אלוהים לפחד. אלוהים אומר כאן ש"כאשר צרות באות על רשעים, זאת לא הבעיה שלך. אם אתה אינך רשע, אתה לא תיפגע."

פסוק 26 אומר לנו היכן למצוא ביטחון: "אלוהים יהיה הביטחון שלכם. הוא ישמור שרגלכם לא תילכד." אלוהים אינו משתנה. הוא תמיד בשליטה. הוא לעולם לא נבוך או מבולבל. הוא לעולם לא נתקל במצב חירום בלתי צפוי. תמיד יש לו את הפיתרון.

במשלי יד, 26 נאמר, בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה.

אם אנחנו מחזיקים בגישה נכונה כלפי אלוהים, אין לנו באמת סיבה לדאוג. הוא מקום המבטח שלנו ומקום המחסה שלנו. הנביא ישעיהו אומר:

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם" וְלֹא אֲבִיתֶם. וַתֹּאמְרוּ: "לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס" עַל־כֵּן תְּנוּסוּן "וְעַל קַל נִרְכָּב" עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם.
ישעיהו ל, 16-15

אלוהים קורא לנו לשוב אליו, למצוא מנוחה בכך שאנחנו יודעים שהוא בשליטה ולתרגל את הביטחון שלנו כלפיו. אלה שדוחים את הקריאה של אלוהים לשקט (או רוגע), ביטחון ונחת, במהרה ילמדו שהבעיות שלהם גוברות עליהם, למרות כל תוכניות המילוט שלהם. פעם אחר פעם זה ניכר בהיסטוריה של בני ישראל. כאשר העם של אלוהים צייתו לו, האויבים שלהם הובסו והיה שלום לישראל. אך כאשר ישראל בטחו בכוח של עצמם, הם הובסו ובסופו של דבר, הופצו בין כל הארצות.

המילה ביוונית שתורגמה לביטחון בברית החדשה, היא מילה רבת עוצמה. היא בעיקר מתייחסת לביטחון בדיבור. בשימוש שנעשה בה ביוונית היומיומית, היא מציינת את "חופש הדיבור", או את הזכות להביע את דעתך. זהו רמז לכך שאתם אינכם צריכים לשתוק לגבי האמונה שלכם. יש לכם זכות מלאה להביע את עמדתכם ואף אחד אינו יכול להשתיק אתכם. זהו מושג המגדיר את זכויותיכם.

הפסוק הראשון שנקרא מהברית החדשה מדבר על ביטחון כלפי אלוהים בתפילה.

יְדִידַי אִם לִבָבֵנוּ לֹא יַרְשִׁיעֵנוּ בִּטָחוֹן לָנוּ בֵּאלֹהִים. [אנחנו יכולים לומר את כול מה שאנחנו רוצים לאלוהים.] וְכָל אֲשֶׁר נִשְׁאַל מֵאִתּוֹ נְקַבֵּל, כִּי נִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְנַעֲשֶׂה אֶת הָרָצוּי לְפָנָיו.
(1 יוחנן ג, 22-21)

שוב, שימו לב: הדרישה הבסיסית למענה על תפילותיכם, היא ביטחון. אל תיתנו לאויב (השטן) לקחת מכם את הביטחון שלכם. תתרגלו את זכות התפילה שלכם והחירות לבקש מאביכם את כל צרכיכם בגלל שישוע קנה את זה עבורכם.

התקפה נוספת של האויב שקשה למאמינים להתמודד איתה, היא הרשעה. פרק ח' באיגרת אל הרומיים מראה לנו שחיים ברוח הם חיים משוחררים, מלאים בחירות, מבלי צל של הרשעה. אינכם יכולים להיכנס לחיים או לחיות את החיים שמוצגים ברומיים פרק ח' אם אתם חיים תחת הרשעה. הדרישה החיונית הזאת מוצגת בתחילת הפרק: "על כן עתה אין אשמה (עפ"י תרגום אחר — הרשעה) באלה אשר הם במשיח ישוע המתהלכים שלא כבשר אלא לפי הרוח." הרשעה היא המחסום הגדול לחירות, לשמחה, לשלום ולגבורה של רוח הקודש. אבל גישה נכונה של ביטחון תאפשר לנו להתגבר על המכשול הזה בחיינו.

ביטחון במאמינים אחרים

ההיבט השני של הביטחון, זה הביטחון כלפי עמיתינו המאמינים. כמעט בטוח שרובנו נסכים שזה אפילו יותר קשה מאשר לבטוח באלוהים.

מהסיבות הברורות, אלוהים אינו מצפה מאיתנו שנתרגל את אותו הביטחון כלפי עמיתינו המאמינים שהוא דורש שיהיה לנו כלפיו, אבל הוא כן מצפה מאיתנו שנלמד לסמוך עליהם.

מהאיגרות של שאול ניתן ללמוד שהוא היה צריך להתמודד עם אותו סוג אנשים קשים שאנו עלולים להתמודד איתם כיום. הקורינתיים השתכרו ליד שולחן האדון; הם השתמשו לא כראוי במתנות הרוח; איש אחד חי עם אשת אביו; הם נזקקו להוראות לגבי כספים. בהחלט היו להם בעיות רבות! בכל זאת שימו לב למה ששאול אמר לאנשים האלה בשנייה לקורינתיים, אחרי שהוא יישר איתם את כל העניינים באיגרת הראשונה.

וְזֹאת כָּתַבְתִּי לָכֶם פֶּן אָבֹא וְהָיָה לִי עֶצֶב מֵאֹתָם אֲשֶׁר הָיָה לִי לִשְׂמֹחַ עֲלֵיהֶם וּבֹטֵחַ אֲנִי בְּכֻלְּכֶם שֶׁשִּׂמְחָתִי הִיא שִׂמְחַת כֻּלְּכֶם.
ב, 3

זאת הצהרה מדהימה, בהתחשב בבעיות שהיו לאנשים האלה. שאול אומר שהוא בוטח בהם. עבורי, זה מראה ששאול היה ענק אמונה.

היכולת לבטוח באנשים היא סימן לבגרות רוחנית. אם יש לכם ביטחון באנשים, זה עושה להם משהו. אם לאב יש ביטחון בילדיו, זה מרים אותם; אם הוא מטיל בהם ספק ומבקר אותם, זה מוריד אותם וממלא אותם חוסר בטחון.

הורים שתמיד מבקרים את הילדים שלהם ואף פעם לא משבחים אותם, עלולים לחשוב שהם חכמים. אבל היכולת להצביע על מגרעות בבן אדם, אינה מוכיחה שאתה חכם, בגלל שהמגרעות של האדם הם בדרך כלל ברורות. לבטוח באנשים זה הרבה יותר קשה מאשר להטיל בהם ספק או לבקר אותם, וזה דורש את הגבורה של רוח הקודש.

בואו נראה עוד כמה פסוקים שמדברים על לבטוח בעמיתינו המאמינים:

מֻבְטָח אֲנִי בָכֶם בָּאָדוֹן כִּי לֹא תִהְיֶה רוּחַ אַחֶרֶת עִמָּכֶם וְהָעֹכֵר אֶתְכֶם יִשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה.
(גלטים ה, 10)

וּבָטוּחַ אֲנִי בַּמַּתְחִיל בָּכֶם הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁגַּם יִגְמְרֶנּוּ עַד יוֹם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.
(פיליפים א, 6)

האם אתם יכולים להאמין כך עבור כל אחד בקהילה שלכם? האם אתם באמת מאמינים שהאדון ישלים את מה שהוא התחיל בחיי כל אחד מהם? אם כן, אז אתם תרגישו שונה לגבי האנשים שאיתם אתם עובדים את אלוהים. ייתכן שעדיין תהיו ערניים לבעיות שלהם, אבל תראו אותם באור אחר.

האדון לעולם אינו מתחיל משהו שהוא לא יכול לסיים. כאשר האדון מושיע אותנו הוא לוקח על עצמו המון בעיות. למרות זאת, הוא לוקח את זה על עצמו מתוך ביטחון שהוא יכול להתמודד עם זה.

כאשר אלוהים מושיע אותנו, הוא לוקח אחראיות על הרבה בעיות שדורשות סבלנות נצחית וחוכמה, להתמודד איתם. אבל אנחנו יכולים להודות לאלוהים על כך שאנו יכולים לחלוק עימו את הביטחון בכך שהוא ישלים את מה שהוא התחיל! שאול מכריז הכרזה נוספת, יוצאת דופן בשנייה לתסלוניקים ג, 4-3:

אֲבָל נֶאֱמָן הוּא הָאָדוֹן אֲשֶׁר יְחַזֵּק אֶתְכֶם וְיִשְׁמָרְכֶם מִן הָרָע, וַאֲנַחְנוּ בְּטוּחִים עֲלֵיכֶם בַּאֲדֹנֵינוּ שֶׁעֹשִׂים אַתֶּם כְּמִצְוָתֵנוּ וְגַם תּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת.

כמה רועי קהילה יכולים לומר את זה לאנשים שמחשיבים אותם למנהיגים שלהם? אם רועי קהילה מאמינים באנשים שלהם, זה ייתן לאנשיהם מוטיבציה וגם יעודד אותם באדון. אבל אם כל מה שהרועה קהילה רואה זה את הבעיות שלהם, הם במהרה יפלו תחת הרשעה עצמית וייאוש.

ביטחון משחרר את האנשים בהם אתה בוטח. ג'ים מור אמר פעם, "כאשר גבר רב עם אישתו, כלי הנשק החזק ביותר שלו, נגדה הוא להביא אותה תחת הרשעה." בעלים, כאשר אתם מביאים את נשותיכם תחת הרשעה, אתם פשוט מסדרים לעצמכם בעיה שתצטרכו להתמודד איתה מאוחר יותר. אבל אם אתם מעודדים אותן על-ידי הביטחון שלכם בהן, אתם תרימו אותם למקום של שלום וביטחון.

אזהרות על אובדן ביטחון

הבה נביט כעת באזהרות נגד ההשלכה של הביטחון שלנו, אשר כולן מהאיגרת אל העברים. הבעיה הגדולה ביותר של העברים הייתה שלמרות שהם החלו באמונה, הם נסוגו למעשים. הם החלו בחירות הרוח, אבל נסוגו לדתיות, טקסים וחוקים. ואין כל בסיס מוצק לביטחון בכל אחד מאלו.

ישנן חמש אזהרות נפרדות באיגרת זו, שכולן נכתבו למאמינים. אנו נבחן שלוש מתוך החמש. אלו הן כמה מהאזהרות החמורות ביותר שנמצאות בברית החדשה. למעשה, הכותב אומר, "אל תוותרו על הביטחון שלכם, אל תהפכו כל כך דתיים שאתם אינכם יכולים ליהנות מהאדון, ואל תהפכו לכל כך רציניים שהאמונה שלכם לא מהווה עוד מקור שמחה עבורכם." אנחנו יכולים להיות כל כך עסוקים בלעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות שאנחנו מאבדים את התענוג שבלעשות את זה.

אחד הנכסים הגדולים ביותר של החיים הרוחניים הוא ספונטאניות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את זה.

כל התוכניות וההתארגנויות שאנחנו יכולים לעשות לא יספיקו; הן לא ישלימו את העבודה. תוכניות אשר נשענות על יכולת אנושית בלבד בסופו של דבר יוצרות ישמעאל. ישמעאל היה הטוב ביותר שאברהם יכול היה להשיג בלי החסד העל-טבעי והגבורה העל-טבעית של אלוהים. וזה לא היה טוב מספיק.

מבחן אחד שעוזר לקבוע אם משהו הוא מאלוהים או לא, זה לבדוק אם זה נולד באופן על-טבעי. אם זה לגמרי תוצאה של התוכניות וההתארגנויות שלנו, חייב לבדוק אם זה מאלוהים. להיות מעשי וליזום משהו זה בהחלט חיובי ונכון, אבל המקור חייב להיות על-טבעי.

זה ההבדל בין ישמעאל ויצחק. ישמעאל נוצר באופן טבעי. יצחק היה רחוק מהמחשבות של אברהם והיכולת שלו כשם שהשמיים רחוקים מהארץ.

כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.

אנחנו מתכננים במישור הארצי; אלוהים יוזם ברמה השמימית. הדברים שהם תוצאה של תכנון אנושי לא ישרדו את הלחצים שאנחנו צריכים לעבור.

הנישואים עצמם הם יוזמה על-טבעית. הם לא התחילו במישור האנושי. אלוהים המציא את הנישואים, לא אדם. זאת הסיבה שההתחייבות בנישואים היא כל כך רצינית.

ישנם שלושה קטעים באיגרת אל העברים שכוללים תנאים המבוססים על ביטחון. הראשון נימצא בעברים ג, 6:

אֲבָל הַמָּשִׁיחַ הוּא כְּבֵן עַל בֵּיתוֹ וַאֲנַחְנוּ בֵיתוֹ וּבִלְבַד שֶׁנַּחֲזִיק בַּבִּטְחָה וּבִתְהִלַּת הַתִּקְוָה וְלֹא נַרְפֶּנָּה עַד הַקֵּץ.

כבר ראינו שביטחון בא לידי ביטוי כאשר יש "חופש דיבור" — אלוהים רוצה שנכריז את התהילה שלו. זהו התנאי אם אנחנו רוצים להיות קהילה אמיתית. להחזיק בביטחון שלו ולהתהלל באלוהים עד הקץ.

הקטע השני, נמצא באיגרת אל העברים ג, 13:

כִּי חֲבֵרִים הָיִינוּ לַמָּשִׁיחַ וּבִלְבַד שֶׁנַּחֲזִיק בַּבִּטְחָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא נַרְפֶּנָּה עַד הַקֵּץ.

הפסוק הזה מראה שהישועה שלנו מותנית בכך שלא נשליך את הביטחון שלנו.

לבסוף, באיגרת אל העברים י, 36-35, יש רמיזה לעולם הצבא:

לָכֵן אַל תַּשְׁלִיכוּ אֶת בִּטְחוֹנְכֶם כִּי יֶשׁ לוֹ שָׂכָר רָב כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְסַבְלָנוּת לְמַעַן תַּעֲשׂוּ רְצוֹן אֱלֹהִים וּנְשָׂאתֶם אֶת הַהַבְטָחָה.

המגן היה פריט חשוב מאוד עבור החיילים באותה תקופה. בספרות היוונית, להשליך את המגן ולברוח משדה הקרב בלעדיו, נחשב לחרפה גדולה עבור החייל. כאשר כותב האיגרת אמר כאן, "אַל תַּשְׁלִיכוּ", הוא כנראה חשב על החרפה הזאת של השלכת המגן. אז הוא אומר למעשה, "אל תשליכו את הביטחון שלכם, שזה למעשה המגן שלכם. אל תשליכו את זה בגלל שיחד עם זה מגיע שכר רב אם תמשיכו לאחוז בזה." אנחנו חייבים להדק את האחיזה במגן הביטחון הזה ולהחליט לא לשחרר בכל מחיר.

העתיד הוא גם מאתגר וגם מפחיד. בכל חלקי העולם, השלום נמצא תחת איום. ישנן תהפוכות וחוסר בהירות שולט בכול יום בתקופה זו. אך מעבר לזה, אנחנו כמאמינים מתייצבים אחרי מלך שיש לו תוכנית ופיתרון עבור כל מצב. הוא זה שהבטיח להיות עבורנו מחסה בזמן סערה. המלכות שלו היא בלתי מעורערת ואת היסוד שעליו אנחנו בונים לא ניתן להזיז. לפיכך, אנחנו יכולים לקחת באופן אישי את כל ההבטחות שמופיעות במשלי ג, 26-23, הבטחות אשר ניתנו לכל אלה שהאדון הוא הביטחון שלהם:

תכריזו את זה היום בביטחון:

אני אלך בביטחון בדרכי.
כאשר אשכב לישון, לא אפחד.
לא אירא מפחד פתאום,
ולא משואת רשעים כאשר תבוא.
האדון יהיה הביטחון שלי.

אמן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s